שיעורים בהגדות חז"ל / הרב חנוך גבהרד

מתוך הספר: שיעורים בהגדות חז"ל

הַמַּטָּרָה – מְנוּחָה וְנַחֲלָה

לְסִכּוּם הַ"מְנוּחָה" וְהַ"נַּחֲלָה" יֵשׁ לָדַעַת שֶׁאֵין הֵן מִתְכַּוְּנוֹת רַק לְעַם יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא הֵן הֲדָדִיּוֹת בֵּין כְּבוֹד ה' לְבֵין מְכַבְּדָיו. לָכֵן עַל הַ"מְנוּחָה" שֶׁהִיא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אָנוּ מוֹצְאִים פְּסוּקִים רַבִּים שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הוּא "מְנוּחָתוֹ" שֶׁל הַקָּבָּ"ה, כְּגוֹן: "נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו, נִשְׁתַּחֲוֶה לַהֲדֹם רַגְלָיו. קוּמָה ה' לִמְנוּחָתֶךָ – אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ" (תהילים קלב/ז-ח). כְּמוֹ-כֵן גַּם עַל "הַנַּחֲלָה", אָנוּ מוֹצְאִים שֶׁהִיא נַחֲלָה הֲדָדִית לְגַמְרֵי, וּפְסוּקִים רַבִּים מְבָאֲרִים אוֹתוֹ כְּנַחֲלַת עַם יִשְׂרָאֵל, וּבַאֲחֵרִים הוּא מוֹפִיעַ כְּנַחֲלַת ה', כְּגוֹן הַנֶּאֱמַר בְּשִׁירַת מֹשֶׁה: "תְּבִיאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתֶךָ" (שמות טו/יז). לָכֵן כְּבָר הִתְבָּאֵר לְעֵיל, שֶׁאָכֵן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הוּא מָקוֹם שֶׁבּוֹ שׁוֹרֶה כְּבוֹד ה' עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּבְכָךְ מִתְכַּבְּדִים אָנוּ בְּיוֹתֵר עַל שֶׁאָנוּ זוֹכִים לִהְיוֹת אוּשְׁפִּיזִין לַשְּׁכִינָה. אַךְ גַּם כְּבוֹד ה' בְּעַצְמוֹ בָּא לִידֵי בִּטּוּי בְּהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה בָּעוֹלָם, וַהֲרֵי תַּפְקִידָם שֶׁל הַבְּרִיּוֹת הוּא לְהַרְבּוֹת כְּבוֹד שָׁמַיִם, כַּכָּתוּב: "כָּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי, וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו, יְצַרְתִּיו, אַף עֲשִׂיתִיו" (ישעיהו מג/ז). אֵיזֶה טַעַם יֵשׁ לְכַדּוּר הָאָרֶץ הַמָּלֵא בְּטוֹרְפִים וְנִטְרָפִים, עוֹפוֹת, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, אִם אֵין בּוֹ אֶת עַם-יִשְׂרָאֵל שֶׁיְּפַרְסְמוּ אֶת כְּבוֹד ה'? אֶלָּא בָּרוּר שֶׁהַבְּרִיאָה כֻּלָּה הִיא לְצֹרֶךְ הַמַּטָּרָה הַמֻּחְלֶטֶת שֶׁלָּהּ, שֶׁל פִּרְסוּם כְּבוֹד ה' בְּעוֹלָמוֹ, דָּבָר שֶׁנַּעֲשָׂה יָעִיל וְנָכוֹן בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, אֲשֶׁר אָנוּ מוֹצְאִים אוֹתוֹ, כְּמָקוֹם שֶׁבּוֹ בָּאָה לִידֵי בִּטּוּי הָאַהֲבָה וְהַקֶּשֶׁר שֶׁבֵּין יִשְׂרָאֵל לַקָּבָּ"ה. בְּכָךְ נוּכַל לְהָבִין מַדּוּעַ בִּזְמַן שֶׁהַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, יֶשְׁנוֹ אִסּוּר לְהַקְרִיב קָרְבָּנוֹת בְּבָמַת יָחִיד. עַל קֶשֶׁר זֶה שֶׁל אַהֲבַת ה' אֶת עַמּוֹ, נִכְתַּב כָּל סֵפֶר שִׁיר הַשִּׁירִים, כְּמָשָׁל לְאַהֲבַת בְּנֵי זוּג. כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עַל אֹהֶל מוֹעֵד, עַל מִשְׁכַּן שִׁילֹה וְעַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הוּא כִּנָּה אֶת הַמָּקוֹם בּוֹ בָּאָה לִידֵי בִּטּוּי הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה בַּלָּשׁוֹן: "בֵּית אִמִּי וְחֶדֶר הוֹרָתִי" (שיה"ש ג/ד וברש"י שם ובשיהש"ר שם). לָכֵן כַּאֲשֶׁר לָקְחָה יְהוֹשֶׁבַע אֶת יוֹאָשׁ – הַשָּׂרִיד לְבֵית דָּוִד, וְהֶחְבִּיאָה אוֹתוֹ בַּעֲלִיָּה שֶׁמֵּעַל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, הִגְדִּיר זֹאת הַמִּקְרָא שֶׁהִצְפִּינוּהוּ בַּחֲדַר הַמִּטּוֹת (מ"ב יא/ב וברש"י שם). כָּל הַזּוֹכֶה לִבְנוֹת לְעַצְמוֹ בַּיִת קָבוּעַ שֶׁבּוֹ מִתְאַפְשֵׁר לוֹ לְפַתֵּחַ אֶת אִישִׁיּוּתוֹ, יַחַד עִם בֶּן/בַּת זוּגוֹ, מֻגְדָּר כְּ"מוֹצֵא מְנוּחָה" (רות א/ט). מִי שֶׁאֵין לוֹ בַּיִת קָבוּעַ, יָכוֹל לָגוּר, לֶאֱכֹל וְלִישׁוֹן בְּכָל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ, וְאֵין כָּל רַע בַּדָּבָר. הוּא הַדִּין כַּאֲשֶׁר בְּנֵי זוּג כְּבָר נְשׂוּאִים, אֶלָּא שֶׁמִּסִּבּוֹת כָּלְשֶׁהֵן, אֵין לָהֶם עֲדַיִן בַּיִת מְשֻׁתָּף, אוֹ שֶׁהֵם נֶאֱלָצִים לָצֵאת מִמֶּנּוּ לִזְמַן-מָה, אוֹ שֶׁהָיָה וְנֶחְרַב, וּמֵעַתָּה עַד שֶׁיִּמְצְאוּ בַּיִת לְהָשִׁיב בּוֹ אֶת הַמִּשְׁפָּחָה אֶל מְקוֹמָהּ הַקָּבוּעַ, נָד כָּל אֶחָד מֵהֶם בְּמָקוֹם אֲשֶׁר יִמְצָא – אֵצֶל הַהוֹרִים, אֵצֶל חֲבֵרִים, בְּאַכְסַנְיוֹת, וַאֲפִלּוּ תַּחַת כִּפַּת הַשָּׁמַיִם לְלֹא קוֹרַת גָּג. הָאֲרָעִיּוּת וְחֹסֶר הַקְּבִיעוּת הִיא הַמַּצָּב הַנּוֹרְמָלִי שֶׁבֵּינֵיהֶם בֵּנְתַיִם, וְהוּא אֵינוֹ נֶחְשָׁב כְּסוֹתֵר אֶת הַקֶּשֶׁר הָאֵיתָן שֶׁבֵּינֵיהֶם, וְשֶׁהֵם עֲתִידִים לְהַדֵּק אוֹתוֹ בְּבֵיתָם הַמְשֻׁתָּף, כְּשֶׁהֵם יָשׁוּבוּ אֵלָיו. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁהַבַּיִת הַמְשֻׁתָּף שֶׁלָּהֶם עוֹמֵד עַל תִּלּוֹ, וּשְׁנֵי בְּנֵי הַזּוּג אֲמוּרִים לָגוּר בּוֹ בְּאַהֲבָה, אַחְוָה, שָׁלוֹם וְרֵעוּת, וְהִנֵּה פִּתְאֹם פָּרַשׁ אֶחָד מֵהֶם, וּמָצָא לְעַצְמוֹ אַכְסַנְיָה בְּבֵית חֲבֵרָיו, אוֹכֵל אֵצֶל הוֹרָיו, יָשֵׁן בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים, זוֹהִי הַפְנָיַת עֹרֶף אֶל עֶצֶם הַקֶּשֶׁר. בְּדִיּוּק כָּךְ אָמוּר לְהֵרָאוֹת הַקֶּשֶׁר שֶׁלָּנוּ עִם הַקָּבָּ"ה, שֶׁקָּרָא לָנוּ: "אֲחוֹתִי, רַעְיָתִי" (שיה"ש ה/ב). כָּל זְמַן שֶׁעֲדַיִן אֵין לָנוּ "בַּיִת" הָעוֹמֵד עַל תִּלּוֹ, וְלֹא מָקוֹם קָבוּעַ לְהָבִיא בּוֹ קָרְבָּנוֹת, יְכוֹלִים אָנוּ לַעֲבֹד אֶת הַקָּבָּ"ה בִּמְקוֹמוֹת אֲרָעִיִּים, וּלְשָׁם לְהָבִיא עוֹלָה, מִנְחָה, וּשְׁלָמִים – לְרֵיחַ נִיחוֹחַ, וְאֵין בְּכָךְ כָּל רַע. אֲבָל כַּאֲשֶׁר נִמְצָא בַּיִת לְהַשְׁכִּין בּוֹ אֶת כְּבוֹד ה' בְּתוֹךְ הָעָם, וְאֶת כְּבוֹד הָעָם בְּעֵינֵי ה'. מַצָּב זֶה נִקְרָא: "מְנוּחָה וְנַחֲלָה". "מְנוּחָה" הוּא בִּטּוּי לְמִשְׁפָּחָה, כְּפִי שֶׁאָמְרָה נָעֳמִי לְכַלּוֹתֶיהָ, כְּשֶׁהִצִּיעָה לָהֶן לְנַסּוֹת לְהִתְחַתֵּן עִם אֶחָד מִבְּנֵי מוֹאָב, שֶׁהֵן תִּמְצָאנָה לָהֶן מְנוּחָה (רות א/ט), וּכְבָר הִתְבָּאֵר לְעֵיל שֶׁאֵין הָאִשָּׁה מִתְחַתֶּנֶת כְּדֵי לָנוּחַ. "נַחֲלָה" הוּא בִּטּוּי לְקֶשֶׁר שֶׁל הוֹרִים לְיַלְדֵיהֶם וּמוֹרִישִׁים לְיוֹרְשֵׁיהֶם – קֶשֶׁר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִפָּסֵק "נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים" (ברכות נא/א. שבת קיח/א). לָכֵן "מְנוּחָה" הִיא שִׁילֹה, כִּי מְנוּחָה יְכוֹלָה לְהֵעָצֵר, לְהַפְסִיק וְלִהְיוֹת מוּפֶרֶת, וְאָכֵן מִשְׁכַּן שִׁילֹה נֶחֱרַב וְחָזְרוּ הַבָּמוֹת לְהֶתֵּירָן. אֲבָל יְרוּשָׁלַיִם הִיא "נַחֲלָה" =יְרוּשָׁה, וְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה מִשָּׁם אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם. לָכֵן מֵאָז שֶׁהִגִּיעַ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ יְרוּשָׁלַיְמָה, לֹא יָכוֹל לָבוֹא לִידֵי בִּטּוּי הַקֶּשֶׁר שֶׁבֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, אֶלָּא אַךְ וְרַק בְּאֹפֶן קָבוּעַ וּמֻחְלָט. אוֹ בִּנְיָן עוֹמֵד עַל תִּלּוֹ, אוֹ חֻרְבָּן וְשׁוּעָלִים מְהַלְּכִים בּוֹ (איכה ה/יח). אֵין מַצַּב בֵּינַיִם! לֹא יְכוֹלָה לִהְיוֹת בָּמָה, לֹא יְכוֹלָה לִהְיוֹת עֲבוֹדָה חִלּוּפִית, וְלֹא יְכוֹלָה לִהְיוֹת כָּל עֲבוֹדָה זְמַנִּית וַאֲרָעִית, אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ עוֹמֵד עַל תִּלּוֹ, וִירוּשָׁלַיִם אֵינָהּ בְּתִפְאַרְתָּהּ, הֲרֵי שֶׁיּוֹם הָאֵבֶל שֶׁל תִּשְׁעָה בְּאָב נִמְצָא עֲדַיִן בִּמְלֹא הַכְּאֵב. הַיַּחַס שֶׁלָּנוּ אֶל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הוּא אוֹ שִׂמְחָה פּוֹרֶצֶת לְבָבוֹת, אוֹ דְּמָעוֹת שֶׁאֵינָן נִפְסָקוֹת עַד שֶׁיַּחֲזֹר הַקָּבָּ"ה וְיִבְנֶה אֶת בֵּיתוֹ, בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ. אָמֵן.