הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "לימא מסייע"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

זבחים קטו ע"א

"לימא מסייע ליה: יכול שאני מוציא אף עולת מחוסר זמן בבעלים, ואשם נזיר ואשם מצורע? ת"ל: +ויקרא יז+ שור - מ"מ כשב - מ"מ, עז - מ"מ, ואילו חטאת שיירא; במאי עסקינן? אילימא בזמנו, מאי איריא אשם? אפילו חטאת נמי! אלא שלא לזמנו, ובמאי? אילימא לשמו, אשם אמאי חייב? אלא לאו שלא לשמו! לעולם בזמנו ושלא לשמו, ורבי אליעזר היא, דאמר: מקשינן אשם לחטאת, ותנא טפל וה"ה עיקר. "

1.
של"ה - כללי התלמוד (יג) כלל לשונות סוגיות

שלה. לימא מסייע ליה. זה לשון מהר"י קארו (בכללי הגמרא הנוספים אות ל'), כשאומר התלמוד לימא מסייע ליה ודחי כו',
שנראה כאילו היא קושיא גדולה ומשתדל לסלקה מעליו.

ויש לתמוה דאדרבא, הוי ליה לשמוח בסיוע שמביא לו ולהחזיק בו.

ויש לומר שכשאומר לימא מסייע ליה, הוא מקשה לבעל המאמר, שמאחר שדבר זה מפורש במשנה או בברייתא, אם כן מאי קא משמע לן,

ומשני דמתניתין הוה אפשר לדחויה ולפרשה בגוונא אחרינא, קא משמע לן.

ועוד יש לומר, דכשאומר לימא מסייע ליה, היינו לומר דתקשי לבר פלוגתיה, ודחי דבר פלוגתיה יתרץ המשנה או הברייתא בענין דלא תקשי ליה.

ואל יקשה בעיניך דרך הראשון, שנראה מהלשון שהוא (סייע ליה) [סיוע לזה], ואני אומר שהוא קושיא, דאשכחן דכוותה בפרק קמא דחולין (כ ב), אמר זעירי נשברה מפרקת ורוב בשר עמה נבלה... וכן נראה שהוא דעת הר"ן ז"ל, שכתב בפרק הזהב (בבא מציעא נב ב), אהא דאמרינן מסייע לחזקיה, דאי אמתניתין קאי, תקשי, וכי מתניתא אתא לאשמועינן.

ויש מקומות שנראה שאין לפרשם אלא בדרך ראשון, שאומר אמורא שום מאמר ואין חולק עליו, ואומר נימא מסייע ליה.

מהשל"ה משמע שלא מבחין בין "לימא מסייע" ל"נימא מסייע".

2.
והוא מביא שני הסברים למונחים אלה:

2.1
אין זו הוכחה אלא דווקא קושיה: אם אמורא אומר דבר שמפורש במשנה מה הוא בא לחדש?

2.2
זו קושיה אבל לא על בעל המאמר אלא על מי שחולק עליו

3.
בסוגייתנו מדובר על "סיוע" לרבי חלקיה, והגמרא דוחה את הסיוע. הפתיחה לדחיה היא בלשון "לעולם".

4.
בפעמים רבות בש"ס הביטוי "לעולם" הוא דחייה של קושיה וממילא מהווה פתיחה לתרוץ על החכם שעליו הקשו.

5.
גם בסוגייתנו, אם נפרש שהביטוי "לימא מסייע..." הוא קושיה על רב הונא, הרי שהביטוי "לעולם" הוא פתיחה לתרוץ על רב הונא.