שיעורים בהגדות חז"ל / הרב חנוך גבהרד

מתוך הספר: שיעורים בהגדות חז"ל

מבוא למסכת מנחות

מַסֶּכֶת מְנָחוֹת כִּשְׁמָהּ, הַבָּאָה כְּהֶמְשֵׁךְ לְמַסֶּכֶת זְבָחִים, עוֹסֶקֶת בְּדִינֵי קָרְבַּן הַמִּנְחָה. "מִנְחָה" אֲשֶׁר מַרְכִּיבֶיהָ הָעִקָּרִיִּים הֵם קֶמַח וְשֶׁמֶן, וְנֶחֱשֶׁבֶת כְּקָרְבָּן לְכָל דָּבָר. הַמַּקְבִּיל בְּמִנְחָה לִשְׁחִיטַת הַקָּרְבָּן הוּא קְמִיצַת הַכֹּהֵן, שֶׁנּוֹטֵל בְּאֶצְבְּעוֹתָיו קְצָת מֵהַקֶּמַח אֲשֶׁר בַּכְּלִי, הַקֹּמֶץ עוֹלֶה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְהַשִּׁירַיִם – חֶלְקָם נֶאֱכָלִים לַכֹּהֲנִים וְחֶלְקָם עוֹלֶה גַּם הוּא עַל הַמִּזְבֵּחַ. יֶשְׁנָה מִנְחַת צִבּוּר וְיֶשְׁנָה מִנְחַת יָחִיד, יֶשְׁנָה מִנְחָה עַצְמָאִית וְיֶשְׁנָה מִנְחָה הַמִּצְטָרֶפֶת אֶל קָרְבָּן, יֶשְׁנָה מִנְחַת חוֹבָה וְיֶשְׁנָה מִנְחַת נְדָבָה. דִּינֵי הַמְנָחוֹת מְפֹרָטוֹת בִּתְחִלַּת חֻמָּשׁ וַיִּקְרָא (פרק ב'), וּמְבֹאֲרוֹת בָּרַמְבַּ"ם בְּהִלְכוֹת מַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת (פרק י"ב). פֵּרוּשׁ הַמִּלָּה "מִנְחָה" הִיא כְּמוֹ דּוֹרוֹן, שַׁי וּמַתָּנָה שֶׁאוֹתָהּ מַגִּישִׁים לְמוֹשֵׁל וּלְמֶלֶךְ (רשב"ם ויקרא ב/א). "מִנְחָה" הִיא מִשֹּׁרֶשׁ "הַנְחָיָה", וְהַמּוֹשֵׁל הֲרֵי אָמוּר לְהַנְחוֹת אֶת נְתִינָיו וּלְהוֹבִיל אוֹתָם לְחַיֵּי שַׁלְוָה וְשָׁלוֹם, עַל כֵּן הוּא נִקְרָא "מֶלֶךְ", כִּי מַהֲלָכוֹ הַתָּקִין שֶׁל הָעָם תָּלוּי עַל אַחְרָיוּתוֹ. "מִנְחָה" הִיא גַּם מַס שֶׁמְּשַׁלְּמִים לְמוֹשֵׁל, כְּמוֹ: "וַתְּהִי מוֹאָב לְדָוִד לַעֲבָדִים נוֹשְׂאֵי מִנְחָה" (ש"ב ח/ו). וְכֵן: "וַיְהִי לוֹ הוֹשֵׁעַ עֶבֶד, וַיָּשֶׁב לוֹ מִנְחָה" (מ"ב יז/ג. כיצד קרבן המנחה מעניק הנחיה, יבואר בקטע האחרון של המסכת). "מִנְחָה" הִיא גַּם מִשֹּׁרֶשׁ 'מְנוּחָה' – רֹגַע וְשַׁלְוָה, כְּמוֹ: "בְּהָנִיחַ ה' לְךָ מִכֹּל אֹיְבֶיךָ" (דברים כה/יט), מְנוּחָה הַבָּאָה בְּעִקְבוֹת חַיִּים נְכוֹנִים שֶׁבָּהֶם מַשְׂכִּילִים הַבְּרִיּוֹת לָחוּשׁ בַּחֲוָיָה שֶׁל הֲבָאַת מִנְחָה לַקַּבָּ"ה, וּלְקַשֵּׁר נָכוֹן אֶת הַנֶּפֶשׁ עַל שָׁרְשָׁהּ וְאֶת הַנְּשָׁמָה עִם מְקוֹר חַיֶּיהָ. בְּכָךְ מוּבָן מַדּוּעַ 'מִנְחָה' הִיא גַּם מִשֹּׁרֶשׁ "נָח" שֶׁהוֹרָאָתוֹ הוֹרָדָה, כְּמוֹ: "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ – – – וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ" (שמות יז/יא). כִּי 'מִנְחָה' הִיא הַבָּעַת הַכְנָעָה, וּבְדִיּוּק לְשֵׁם כָּךְ הִיא מְשָׁרֶתֶת אֶת מַגִּישׁ הַמִּנְחָה, כְּמוֹ: "מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו" (בראשית לב/יג). יַעֲקֹב רָצָה לְהַרְאוֹת לְעֵשָׂו שֶׁהוּא מְכַבְּדוֹ, וְאַף מוּכָן לִהְיוֹת כָּפוּף אֵלָיו בְּמִדָּה מְסֻיֶּמֶת. לָכֵן גַּם הַהֵפֶךְ נָכוֹן – כַּאֲשֶׁר הַנִּכְבָּד מַעֲנִיק נְדָבָה לְזָקוּק, נִקְרֵאת הַ"מִּנְחָה" הַהִיא בְּשֵׁם בְּדִיּוּק הָפוּךְ – "מַשְׂאַת" =הִתְרוֹמְמוּת, כְּמוֹ: "וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן" (בראשית מג/לד), וְזֶה הֲרֵי הָיְתָה מַתָּנָה שֶׁהוּא קִבֵּל מִיּוֹסֵף – מוֹשֵׁל מִצְרַיִם. וְכֵן: "וַיִּתֵּן מַשְׂאֵת כְּיַד הַמֶּלֶךְ" (אסתר ב/יח), אֵלֶּה הָיוּ הַמַּתָּנוֹת שֶׁיָּצְאוּ מֵאַרְמוֹן אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. עַל יְדֵי הַ"מַּשְׂאֵת" מִתְנַשֵּׂא מְקַבֵּל הַמַּשְׂאֵת בְּעֵינֵי הַמְכַבֵּד אוֹתוֹ, וְגַם קַרְנוֹ שֶׁל נוֹתֵן הַמַּתָּנָה עוֹלָה בְּעֵינֵי הַמְקַבֵּל. חֲזַ"ל כִּנּוּ אֶת הַתְּפִלָּה שֶׁאַחַר חֲצוֹת הַיּוֹם בְּשֵׁם "מִנְחָה", כִּי מֵחֲצוֹת הַיּוֹם וָאֵילָךְ שׁוֹקַעַת הַשֶּׁמֶשׁ, נָחָה מֵעָצְמָתָהּ, וְנוֹחֶתֶת מִמַּעֲמָדָהּ בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ. בְּדֶרֶךְ כְּלָל מֵבִיא הֶעָנִי קָרְבַּן מִנְחָה, כִּי אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת לְהָבִיא פַּר אוֹ אַיִל, אֶלָּא רַק מְעַט קֶמַח לְמִנְחָה, וּבְכָךְ הוּא מַרְאֶה אֶת שִׁפְלוּתוֹ לִפְנֵי ה', הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁמַּרְאֶה זֹאת הֶעָשִׁיר הַמֵּבִיא פַּר בֶּן בָּקָר, גָּדוֹל, בָּרִיא וּמַרְשִׁים, לָכֵן עַל מִנְחַת הֶעָנִי נֶאֱמַר: "זִבְחֵי אֱלֹקִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה" (תהילים נא/יט). עַל קָרְבָּן דַּל זֶה קָבַע הַקָּבָּ"ה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד "קָרְבַּן מִנְחָה" (הכתב והקבלה ויקרא ב/א)