הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "ופליגא ד..."

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

זבחים קח ע"א

"ור' יוחנן אמר: מחלוקת באבר אחד, דמר סבר: מוקטרי פנים שחסרו והעלה בחוץ - חייב, ומר סבר: פטור, אבל בד' וה' איברין - דברי הכל חייב על כל אבר ואבר. ופליגא דעולא, דאמר עולא: הכל מודים במוקטרי פנים שחסרו והעלו בחוץ שחייב, לא נחלקו אלא במוקטרי בחוץ שחסרו והעלו בחוץ, דמר סבר: פטור, ומ"ס: חייב. איכא דאמרי, אמר עולא: הכל מודים במוקטרי חוץ שחסרו והעלו בחוץ שהוא פטור, לא נחלקו אלא במוקטרי פנים שחסרו והעלו בחוץ, דמ"ס: פטור, ומ"ס: חייב. ופליגי דאבוה דשמואל אלישנא קמא דעולא, דאמר אבוה דשמואל: כמאן מהדרינן פוקעין לגבי מזבח, כמאן? דלא כר' יוסי."

1.
הרמב"ם פוסק בסוגיה כרבי יוסי אליבא דרבי יוחנן ["כסף משנה", הלכות מעשה הקרבנות, הלכה יא].

2.
טוען הרב קאפח ["כתבים", ב, עמוד 581] שהלכה צריכה להיות כעולא כיון שהגמרא מנסחת "ופליגא דעולא". ופסק הרמב"ם סותר לכאורה את הכלל [של הרב קאפח] שהרמב"ם תמיד פוסק כדעת החכם שמוזכר בתוך הביטוי "ופליגא ד...".

3.
יתכן שהרמב"ם לא פוסק כעולא מפני שיש שתי דעות אליבא דעולא, וכן מפני שחולק על "אבוה דשמואל".

3.1
ומפני שבסוגיינו נאמר פעמיים: "ופליגא ד..." - גם לגבי עולא וגם לגבי "אבוה דשמואל" - ולכן הלכה דווקא כרבי יוחנן.

3.2
בסופו של דבר, אומר הרב קאפח, יתכן שלרמב"ם היתה גירסא שונה בסוגייתנו!