צורתא דשמעתא - ניתוח סוגיות בכלים צורניים לרקע וביאור שיטת הלימוד - לחץ כאן
אברהם ליפשיץ

בדין זכייה בעור כשאירע פסול בבשר

א. מתני'. כל שלא זכה המזבח בבשרה לא זכו כהנים בעורה, שנאמר: +ויקרא ז+ עולת איש, עולה שעלתה לאיש. ...
מתני'. כל הקדשים שאירע בהן פסול קודם להפשיטן - אין עורותיהן לכהנים, לאחר הפשיטן - עורותיהן לכהנים. אמר רבי חנינא סגן הכהנים: מימי לא ראיתי עור שיוצא לבית השריפה. אמר רבי עקיבא: מדבריו למדנו, שהמפשיט את הבכור - ונמצא טריפה - שיאותו הכהנים בעורו; וחכמים אומרים: אין לא ראינו ראיה, אלא יצא לבית השריפה.
ב. גמ'. כל שלא זכה המזבח בבשרה לא זכו הכהנים בעורה, ואע"ג דאפשטיה לעור קודם זריקה, מני? רבי אלעזר ברבי שמעון היא, דאמר: אין הדם מרצה על העור בפני עצמו. אימא סיפא: כל הקדשים שאירע בהן פסול קודם הפשיטן - אין עורותיהן לכהנים, לאחר הפשיטן - עורותיהן לכהנים, אתאן לרבי, דאמר: הדם מרצה על העור בפני עצמו; רישא רבי אלעזר ברבי שמעון, סיפא רבי?
ג. אמר אביי: מדסיפא רבי היא, רישא נמי רבי היא, ומודה רבי שאין הפשט קודם זריקה.
ד. רבא אמר: מדרישא ר"א ברבי שמעון, סיפא נמי ר"א בר"ש, מאי קודם הפשט ומאי אחר הפשט? קודם שנראו להפשט, אחר שנראו להפשט.
ה. מאי רבי ומאי רבי אלעזר בר' שמעון? דתניא, רבי אומר: הדם מרצה על העור בפני עצמו, וכשהוא עם הבשר, נולד בו פסול בין קודם זריקה בין לאחר זריקה - הרי הוא כיוצא בו; רבי אלעזר בר"ש אומר: אין הדם מרצה על העור בפני עצמו, וכשהוא עם הבשר, נולד בו פסול קודם זריקה - הרי הוא כיוצא בו, אחר זריקה - הורצה בשר שעה אחת, יפשיטנו ועורו לכהנים. ...
ו. א"ר חנינא סגן הכהנים כו'. ולא? הרי פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים! למצותן לא קאמרינן. הרי קודם הפשט וקודם זריקה! חלוץ קאמרינן. והאיכא אחר הפשט וקודם זריקה, לרבי אלעזר ברבי שמעון דאמר: אין הדם מרצה על העור בפני עצמו! רבי חנינא כרבי סבירא ליה. ואיבעית אימא: אפילו תוקמה כרבי אלעזר ברבי שמעון, מודה רבי שאין הפשט קודם זריקה ...

רקע

הנדון בסוגיא הוא האם הכהנים זוכים בעור של הקרבן כאשר אירע פסול בבשר. שאלה זו תלויה בשני משתנים (ב"ת) הנוגעים למועד בו אירע הפסול:
א. זריקה [קודם זריקה / אחר זריקה]
ב. הפשט [קודם הפשט / אחר הפשט]
המשתנה התלוי: דין העור [נשרף / לכהנים]

הערכים הימניים נוטים יותר לחומרא, כיון שהפסול אירע מוקדם יותר מאשר בערכים השמאליים. נתאר בטבלה את ארבעת המקרים הנגזרים משני המשתנים:

מהלך הסוגיא

מחלוקת התנאים בברייתא, סעיף ה
בסעיף ה נחלקו תנאים מהו המשתנה הרלבנטי לענין הזכיה בעור: לרבי המשתנה הרלבנטי הוא ההפשט, ולראב"ש המשתנה הרלבנטי הוא הזריקה.

על המשבצת הימנית עליונה לא נחלקו שנשרף (תרתי לחומרא), ועל השמאלית תחתונה לא נחלקו שלכהנים (תרתי לקולא). נחלקו בשתי משבצות הביניים, כשהדעות מתהפכות בין שתי המשבצות הללו.

הסתירה בין המשניות, סעיף א-ב
שתי המשניות בדף קג (סעיף א) מציגות כל אחת משתנה אחר: במשנה בדף קג ע"א מופיע זכיית המזבח בבשר, דהיינו זריקת הדם, ואילו במשנה בקג ע"ב מופיע ההפשט. הנפק"מ בין שתי המשניות תתרחש בשתי משבצות הביניים, כאשר היה הפשט ולא היתה זריקה (שמאלית עליונה) או היתה זריקה ולא היה הפשט (ימנית תחתונה). הגמרא (סעיף ב) כדרכה לא מעמתת בין שני משתנים אלא עוסקת במקרה ספיציפי. דהיינו הגמרא בוחרת במשבצת השמאלית עליונה כדי להציג את הסתירה בין שתי המשניות: כאשר היה הפשט ולא היתה זריקת דם לפי המשנה הראשונה ('לא זכה המזבח בבשרה לא זכו הכהנים בעורה') העור נשרף (כשיטת ראב"ש), ולפי המשנה השניה ('לאחר הפשטן עורותיהן לכהנים') העור לכהנים (כשיטת רבי). כל אחת מן המשניות, אם כן, מציבה דין אחר במשבצת השמאלית עליונה.
[קצת קשה מדוע לא הקשתה הגמרא מדיוק המשניות, גם על הסתירה במשבצת הימנית תחתונה. ואמנם, בפשטות נראה ששני התירוצים דלהלן, הן של אביי והן של רבא, יפים גם לקושיא זו].

תירוצו של אביי, סעיף ג
לאביי שתי המשניות בשיטת רבי. המשנה השניה אכן עוסקת במשבצת השמאלית עליונה ולכן הדין הוא לכהנים. ברם, במשנה הראשונה יש לעשות אוקימתא ולומר, שהיא לא עוסקת במשבצת זו אלא במשבצת הימנית עליונה. כיוון שבדרך כלל לא מפשיטים קודם זריקה ממילא כשהמשנה אמרה לא זכה המזבח בבשרה כוונת הדברים היא קודם הפשט וק"ו קודם זריקה. במשבצת הימנית עליונה לכו"ע העור נשרף וכך מתיישבת המשנה עם שיטת רבי.

תירוצו של רבא, סעיף ד
לפי רבא שתי המשניות בשיטת ראב"ש. המשנה הראשונה כפשוטה, דהיינו משבצת שמאלית עליונה, ולכן העור נשרף. ברם, במשנה השניה יש לעשות אוקימתא, ולומר שהיא לא עוסקת במשבצת השמאלית עליונה אלא בשורה (לאו דווקא משבצת שמאלית) התחתונה. ההפשט כאן אינו הפשט ממש אלא 'נראה' להפשט, דהיינו זריקת הדם המכשירה את ההפשט. שתי המשניות אם כן עוסקות בדיוק באותו משתנה, זריקת הדם, ומה שהמשנה השניה הכשירה את העור לכהנים לאר הפשט, כוונת הדברים היא אחרי זריקה.

שיטת ר"ח סגן הכהנים, סעיף ו
ר"ח העיד במשנה כי לא ראה עור נשרף, אלא תמיד ניתן לכהנים. הגמרא מקשה עליו (לאחר הקושיא מפרים הנשרפים) משני מקרים בטבלה לעיל. ראשית היא מקשה מהמשבצת הימנית עליונה שם לכו"ע נשרף. קושיא זו מתורצת בכך ששם מדובר על קודם הפשט, ור"ח עסק בעור חלוץ. ממילא גם לא מובן מדוע הגמרא לא מקשה בהמשך על המשבצת הימנית תחתונה (שלפי רבי נשרף העור), שהרי גם כאן מדובר על עור לא חלוץ.
אמנם הגמרא כן מקשה בהמשך מהמשבצת השמאלית עליונה, שלשיטת ראב"ש העור נשרף למרות שהוא חלוץ. על כך עונה הגמרא שר"ח סובר כרבי, או שאפילו לפי ראב"ש שהעור אכם נשרף ניתן להבין מדוע ר"ח לא ראה מימיו מקרה כזה, שכן לכתחילה לא מפשיטים קודם זריקה.
[אמנם הגמרא מצטטת בסוף מדברי אביי שאמר את דבריו בשיטת רבי, אך כפי שמציין כאן רש"י הדברים ק"ו בשיטת ראב"ש, שהרי אם לשיטת רבי שההפשט יכול להועיל לזכיית הכהנים אם יקרה פסול בבשר אח"כ, בכל זאת לא הפשיטו לפני הזריקה, ק"ו שלפי ראב"ש שהפשט העור לא יועיל מאומה, לא הפשיטו קודם הזריקה.

כתב: אברהם ליפשיץ © כל הזכויות שמורות