השפעה נסתרת / רפי זברגר

שבת כז ע''א-ע''ב
 

הקדמה

למדנו בדף הקודם:
 אמר אביי: רבי שמעון בן אלעזר ותנא דבי רבי ישמעאל אמרו דבר אחד. רבי שמעון בן אלעזר הא דאמרן, תנא דבי ר' ישמעאל מאי היא? דתני דבי ר' ישמעאל: הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם, ופרט לך הכתוב באחד מהן צמר ופשתים, מה להלן צמר ופשתים, אף כל צמר ופשתים.

אביי קובע כי דברי רבי שמעון בן אלעזר אשר נזכרו בדף הקודם, ודברי תנא דבי רבי ישמעאל הלומד בברייתא ''בניין אב'' מבגד צרעת, מסכימים לאותה הלכה. תנא דבי רבי ישמעאל מציין כי בצרעת נאמר בגד צמר או פשתים, ובמקומות אחרים בתורה נאמר ''בגד סתם''. מכך לומד התנא בבנין אב כי כל מקום בתורה שנאמר בגד, הכוונה לבגד צמר או פשתים.
לקראת סוף עמוד א' בדף שלנו ובתחילת עמוד ב' הובאה דעתו של רב נחמן בהסבר תנא דבי רבי ישמעאל:
רב נחמן בר יצחק אמר: אף כל לאתויי ציצית.
רב נחמן קובע כי בניין אב של תנא דבי רבי ישמעאל מתייחס אך ורק למצוות ציצית. כלומר, המילה בגדיהם שנאמר במצוות ציצית (במדבר ט''ו, ל''ח): דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת מלמדת כי רק בגד העשוי מצמר ופשתים יהיה חייב בציצית (כמו בצרעת).
הגמרא מקשה על רב נחמן מכך שבפרשיית ציצית כתוב במפורש צמר ופשתים, ולכאורה אין צורך בבניין אב של תנא דבי רבי ישמעאל (לפי הסברו של רב נחמן) והגמרא מתרצת ומיישבת את הדברים.

הנושא

בעמוד ב' ממשיכה הגמרא לדון בדעתו של תנא דבי רבי ישמעאל אליבא דרב נחמן:

אמר רב אחא בריה דרבא לרב אשי: לתנא דבי רבי ישמעאל, מאי שנא לענין טומאה דמרבי שאר בגדים, דכתיב או בגד, הכא נמי לימא לרבות שאר בגדים מאשר תכסה בה,

למדנו בעמוד א', כי בטומאת שרץ יש ריבוי מיוחד המלמד כי בגד שם אינו רק צמר ופשתים אלא כל דבר.
לאור זאת מקשה רב אחא לרב אשי, מדוע בציצית לא נאמר אותו דבר. שהרי גם בציצית יש ריבוי במילים  אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ (מהפסוק בפרשת כי תצא על מצוות ציצית (דברים כ''ב, י''ב):  גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ), ולאור זאת נוכל לומר כי גם בגד של מצוות ציצית יכולה להיות מכל דבר ולא רק צמר ופשתים, כהסבר רב נחמן בשיטת תנא דבי רבי ישמעאל.

ההוא - לאתויי כסות סומא הוא דאתא.

עונה רב אשי כי הריבוי  אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ מלמדנו כי גם עיוור (סומא) חייב בציצית למרות שאינו יכול לראותו.
מצטטת הגמרא ברייתא המלמדת אותנו כי סומא חייב במצוות ציצית:

דתניא:  וּרְאִיתֶם אֹתוֹ  - פרט לכסות לילה, אתה אומר פרט לכסות לילה או אינו אלא פרט לכסות סומא? כשהוא אומר  אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ - הרי כסות סומא אמור, הא מה אני מקיים  וּרְאִיתֶם אֹתוֹ? פרט לכסות לילה.

הברייתא קובעת כי המיעוט בפרשת שלח (במדבר ט''ו, ל''ט) וּרְאִיתֶם אֹתוֹ, מלמדנו כי כסות לילה פטורה ממצוות ציצית, והריבוי בפרשת כי תצא (לעיל) אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ, מלמדנו כי הסומא חייב בציצית.

ומה ראית לרבות סומא ולהוציא כסות לילה?

מקשה הגמרא מדוע שלא נהפוך את הלימודים, כך שנלמד מהריבוי כי כסות לילה חייבת בציצית, ומהמיעוט נלמד כי בגד סומא יהיה פטור מציצית?

מרבה אני כסות סומא שישנה בראייה אצל אחרים, ומוציא אני כסות לילה שאינה בראייה אצל אחרים.

עונה הגמרא כי יש להרבות דווקא כסות סומא, למרות שהעיוור בעצמו לא רואה את הציצית עליה, כיוון שהסובבים אותו יכולים לראותו, ובכך מתקיים גם הפסוק וּרְאִיתֶם אֹתוֹ. אך אם מרבה כסות לילה אין אף אחד שיכול לראות ציצית בלילה (ללא תאורה שלא הייתה בזמן הגמרא). ומכיוון שמרבים כסות סומא, אנו ממעטים כסות לילה.

ואימא לרבות שאר בגדים?
ממשיכה הגמרא להקשות: מדוע שלא נרבה מהריבוי אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ כל שאר בגדים שיתחייבו בציצית ולא רק צמר ופשתים (כדעת תנא דבי רבי ישמעאל לפי הסבר רב נחמן)?

מסתברא קאי בצמר ופשתים - מרבה צמר ופשתים, קאי בצמר ופשתים - מרבה שאר בגדים?
עונה הגמרא כי הפסוק הסמוך בפרשת כי תצא עוסק באיסור שעטנז (לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו (דברים כ''ב, י''א)), ולכן מסתבר כי גם הפסוק בנושא ציצית הסמוך לו יעסוק רק בבגד העשוי מצמר או פשתים (או שניהם יחדיו, כפי שנלמד מהסמיכות המתירה בגד ציצית העשוי משעטנז).

מהו המסר?

למדנו כי כסות לילה פטורה מציצית כיוון שבלילה אף אחד לא רואה, לעומת כסות סומא החייבת בציתית, כיוון שנראית אצל אחרים. ננסה ללמוד מכך מסרים מעניינים לחיים:

• הדין שסומא חייב בציצית בגלל שאחרים רואים אותה, למרות שהוא לא רואה אותה, מלמדנו כי ראיית האחרים משפיעה גם עלינו. כיוון שאדם לא חי לבד, העובדה שאחרים רואים כבר מחייבת אותנו רוחנית.
• מצוות ציצית הינה דוגמא ל''מצווה מחנכת'', שהרי האדם רואה אותה, או אחרים רואים אותה נזכרים בקדוש ברוך הוא (ים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד). ולכן, כאשר אין נוכחות גלויה כמו בשעות הלילה, אין נוהגת מצוות ציצית.
• לפעמים אנו עושים דברים כדי להזכיר לנו ערכים או נושאים אחרים. ובמקרים כאלו נשמש בכל האמצעים כדי שנוכל באמת להיזכר בדברים החשובים.
• חובת לבישת ציצית על ידי הסומא מלמדת אותנו כי אדם מסוגל להשפיע על האחרים, לטוב או למוטב, גם אם הוא אינו מודע לכך. האדם צריך לעשות כל מאמץ שלא להשפיע לרעה, ולעשות כל מאמץ להשפיע לטובה על כל הסובבים אותו, אפילו שהוא עצמו אינו מושפע מכך.
• התייחסות רצינית לראיית הציצית באופן כללי, מלמדנו כי יש משמעות גדולה מאוד לחוויה החזותית של האדם.

    מכאן נוכל להפליג ולשאוף ליצירת  חוויות, אשר בהן אנו רואים, שומעים או מופעלים בכל אחד מהחושים שלנו.  

לע''נ הקצין הגיבור מעוז רקנטי הי''ד שנפל בשבת קודש כ''ט אייר תשפ''ו 

לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב.
ולע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה חיים ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]