הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"הלכה כרבי מחברו"

[כללי פסיקה בגמרא]

זבחים קד ע"א

"א"ר חנינא סגן הכהנים כו'. ולא? הרי פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים! למצותן לא קאמרינן. הרי קודם הפשט וקודם זריקה! חלוץ קאמרינן. והאיכא אחר הפשט וקודם זריקה, לרבי אלעזר ברבי שמעון דאמר: אין הדם מרצה על העור בפני עצמו!
רבי חנינא כרבי סבירא ליה. ואיבעית אימא: אפילו תוקמה כרבי אלעזר ברבי שמעון, מודה רבי שאין הפשט קודם זריקה. והאיכא נמצאת טריפה בבני מעיים! קסבר: נמצאת טריפה בבני מעיים - מרצה. דיקא נמי, דקתני, א"ר עקיבא: מדבריו למדנו, שהמפשיט את הבכור ונמצא טריפה - שיאותו הכהנים בעורו, שמע מינה."

1.
הגמרא מיישבת את שיטת רבי חנינא סגן הכהנים שהוא סובר כשיטת רבי, שזריקת הדם מרצה על העור בפני עצמו, ולא שורפים את העור [כשהבשר נפסל] אלא הוא מותר לכהנים.

1.1
כמובן שרבי חנינא סגן הכהנים קדם הרבה לרבי יהודה הנשיא [חי בזמן בית המקדש]!

2.
והגמרא מיישבת תרוץ נוסף, שגם אם רבי חנינא סגן הכהנים יסבור כרבי אלעזר ברבי שמעון [שבאופן שנפסל אחר הפשט ולפני זריקת הדם, נשרף העור לבדו], אולם בימיו של רבי חנינא לא קרה מקרה כזה.

3.
התרוץ השני בגמרא נפתח על ידי הביטוי "ואיבעית אימא".

4.
לפי התרוץ הראשון רבי חנינא סובר כרבי, ויוצא שחכמים במשנה שחולקים על רבי חנינא סוברים כרבי אלעזר ברבי שמעון.

5.
הכלל הוא שהלכה כרבי "מחברו", כאשר הוא חולק על תנא יחיד. ולפי זה הלכה צריכה להיות כרבי בניגוד לרבי אלעזר ברבי שמעון,

6.
ומצד שני ההלכה צריכה להיות כחכמים במשנה שחלקו על רבי חנינא – וכך נפסק בגמרא בהמשך.

6.1
זה הקושי בתרוץ הראשון.

6.2
לכן תרצה הגמרא "ואיבעית אימא" - תרוץ נוסף. [ראה ב"מתיבתא", הערה לה, על פי הסבר ה"למנצח דוד" לרבי דוד פארדו, שמסביר מדוע נצרך כל "איבעית אימא" בש"ס].

7.
ונראה לי לומר שהקושיה הנ"ל אינה קושיה כל כך, מפני שהעיקרון ש"הלכה כרבי מחברו" תופסת כל עוד הגמרא עצמה לא פוסקת במפורש אחרת.

8.
ונראה שהרמב"ם - כנראה כשיטתו המקובלת - פסק כ"איבעית אימא", ולכן אין קשר בין המחלוקות ולכן פסק במשנה כרבי.

9.
ואע"פ שרבא [בניגוד לאביי] פרש את המשנה כרבי אלעזר ברבי שמעון ולא כרבי, אם כן צריך לפסוק כרבא!

10.
אלא, שכאשר אביי ורבא חולקים בפרשנות ולא בסברא/הלכה לא חל הכלל שבמחלוקת אביי ורבא – הלכה כרבא. ["מתיבתא", "ילקוט ביאורים" עמוד סו טור ב]

11.
הערה: לפי הדיון לעיל משמע בבירור, שכללי הפסיקה - הלכה כחכמים; הלכה כרבי מחברו - כבר היו ידועים לעורכי הגמרא!