תשובת הרב אלחנן פרינץ (שו"ת אבני דרך, יט, קב):
המשנה ברורה (תקנא, סקע"ג) כתב (ע"פ האליה-רבה) לגבי סיום מסכת בתשעת הימים: "וסיום מסכת - ומ"מ אם לא נזדמן בלימודו הסיום לא ימהר או יאחר בשביל זה. וגם אם לא היה עושה סעודה בשאר הימים אפשר שלא יעשנה גם עתה. אכן אם נזדמן כראוי מותרין לאכול אף אותן שלא למדו עמהן אם היו הולכין ובאין גם בזמן אחר משום ריעות" (וכן העלה ערוך השלחן אות כח), ודבריו מיירי דלא ימהר או יאחר בשביל שיוכל לאכול בשר בימים אלו (שו"ת מנחת יצחק ב, צג). ולכאורה מדבריו עולה כי אין לשייר לשעת הכושר (וכן הובא גם בבאר-היטב תקנא, סקל"ג). וכן ראיתי דיש שהתרעמו על אלו המכוונים במיוחד לסיים בערב פסח ובהם בשו"ת תשובה מאהבה (ב, רסא) ובשו"ת האלף לך שלמה (שיז). וכן כתב בשו"ת רבי ידידיה טיאה ווייל (לח ד"ה 'אך'): "השלים המסכתא קודם ערב פסח, רק יעשה הסעודה בערב פסח, דזה אסור... ".
לכאורה שיטת המשנה ברורה תואמת את דבריו בעניין עשיית סיום מסכת בערב שבת, דאף שאין קובעים סעודה בערב שבת, כתב הביאור הלכה (רמט ד"ה 'או פדיון הבן'): "וה"ה בסיום מסכתא", כלומר דשרי לעשות את הסעודה של הסיום בערב שבת, ומשמע שזו זמנו (כיוון שסיים) ואין לדחותו.
אלא שבקצות השלחן (סט בהגהות בדי-השולחן הערה ג) השיג על הביאור הלכה והעלה דיש לדחות הסיום ולא לקיימו בערב שבת, שהרי בינתיים יכול ללמוד מסכת אחרת ואינו מתבטל ממצוותו. ומדבריו אנו למדים כי שרי לדחות את הסיום (וע"ש שהביא את דברי המהר"ם מינץ שנביא כעת). ונעיר כי הכי הורה בחזון עובדיה (שבת ח"א עמוד לח. וכן הוא גם בשו"ת יביע-אומר א, כו) דיש לדחות את הסעודת סיום מסכת לאחר השבת (וכן הורה גם בספר כי בו שבת רמט, מט).
ואכן מצינו דהש"ך (יורה-דעה רמב, סקכ"ז) הביא בשם המהר"ם מינץ (ב, קיט) דניתן להשאיר מעט מהמסכת ולהמתין עם סיומה עד שעת כושר, שבו ראוי לתקן סעודה. ובשו"ת אריה דבי עילאי (בקונטרס אבני-זכרון לאו"ח סי' יא) הביא ראיה מהגמרא במועד קטן (ט): לשיורי פורתא, ומוכח שם דאף דכשמשייר פורתא חשיב גמר המצווה (אף שיכול היה לגמור לפני כן). וכן הובאו דברי המהר"ם בבאר היטב (רמו, סקי"ח). וכן כתב במקור חיים סאגאלוביץ (סי' לו) דשרי בערב פסח לאחר את הסיום. וחזיתי דכתב בספר יד שאול (רמו ,יא) דערב פסח הוא שעת הכושר לשייר לו סיום (וכן שנה דבריו גם בספרו דברי-שאול, יוסף דעת מהדו"ת שצט, ג).
וכן העלה גם בכף החיים (תקנא, סקקס"א) דשרי לשייר בסוף המסכת בכדי לעשות את הסיום בזמן מאוחר יותר, לזמן שיתאים לו (אולם אעיר דזה בתנאי שלא ילך בטל עבור זה, אלא יעסוק בענין אחר תמורתו) וע"ע בדעת תורה (תקנא, י).
ואמנם הפתחי תשובה (יורה-דעה רמב, סק"ח) הביא בשם החוות יאיר כי עד שבעה ימים מעת שסיים את המסכת חשיב סעודה מצווה. אולם הכא שדוחה את הסיום וודאי קל טפי. ומובא בשם החזו"א (ספר מעשה-איש ח"ד עמוד פה) כי מותר להמתין לזמן שיתאים לו לעשות את הסיום, אך אין ראוי להמתין חודשיים, אלא עד שבועיים, ע"ש. וכן חזיתי דרבים הקלו לאחר את הסיום והכי איתא בשו"ת אבן ישראל (ט, לז), בשו"ת מנחת יצחק (ב, צג), בשו"ת ישא יוסף (אורח-חיים ג, קא) בשם הגריש"א, בשו"ת משנת יוסף (ט, קלה), בספר פסקים ותשובות (רמו אות סה) ועוד.
ומובא בספר החיים (סי' תקפא ד"ה 'והנה בסיום'): "אבל בסיום ליכא דחיית מצוה אחרת רק הסעודה והשמחה, זה הוי גוף המצוה, לכך ראוי לדחותם לעשות המצוה בזמן היותר נאות כי אז יעשנה בתכלית השלימות והוי בכלל הידור מצוה דאז יעשנה יותר בשלימות ויותר שמחה, וא"כ אם לכתחילה ראוי לעכבה עד זמן הכושר, א"כ ה"ה דראוי לעכבה עד זמן התענית דאז הוי לו שמחה יתירה בעשיית הסעודה ויעשנה יותר בשמחה, לכך נראה דרשאי לעכב הסיום עד יום התענית". וכן העלה לדינא גם בספר יומא טבא לרבנן (ה, כו-כז): "נחלקו הפוסקים אם מותר לכוון את לימודו (ללמוד לאט או מהר מן הרגיל) כדי לסיים את המסכת בערב פסח, ולפטור את הבכורים, ונהגו להקל בזה. וכן נחלקו הפוסקים אם יכול להשאיר מעט בסוף המסכת כדי לסיים בערב פסח".
וע"ע בספר תענית בכורים וסעודת מצוה בער"פ (פי"א בהערות בעמוד רו) דהביא מקור נוסף דלפיו שרי לדחות ולהמתין עם הסיום עד ערב פסח, משו"ת חתם סופר (אורח-חיים רח ד"ה 'ומ"ש דפורים') וזו לשונו: "ומיהו לזה י"ל דוקא במצוה שכבר מוטל עליו, יש לזרז ולהקדים ולא להמתין. אבל מצוה שאנו מקבלים עלינו תחילה ועדיין לא נתחייבנו בה, לא שייך כ"כ זריזין וטוב לקבוע ביום המובחר".
העולה לדינא: מסיימי מסכת נזיר בדף היומי, יכולים להמתין עם סיום המסכת עד לערב פסח ולסיימו במקום תענית בכורות. אולם לא ימתינו בלי לימוד עד הסיום, אלא בט' בניסן יתחילו עם שאר לומדי הדף היומי את מסכת סוטה.