תשובת הרב יובל שרלו:
שלום וברכה.
ראשית, יישר כוח על הדרך בה אתה הולך. אני חושב שהיא טובה מאוד, ובדרך זו תדע יותר ויותר תורה ותתקשר בתורה בצורה רצינית יותר. אני כן ממליץ על קביעות, לא רק בשל התועלת הלימודית שבה אלא בעיקר בשל התועלת הנפשית שבה - דברים שאדם קובע אותם ומייחס אליהם חשיבות בסדר יומו עד שאין הוא זז ממקומו בלא לימוד זה משפיעים השפעה ניכרת על דמותו ועל הקשר שלו בתורה.
ועתה לשאלות הממוקדות שלך:
א. הדרך בה אתה הולך היא מצוינת, וטוב מאוד ללמוד ולחזור, שכן לומד ואינו חוזר כזורע ואינו קוצר. אם יש לך עוד טיפה זמן טוב להתייחס לרמב"ם הפוסק הלכות מתוך דברי הגמרא, שאז החזרה נסגרת בהגדרות הלכתיות, ואף שלא תמיד הלכה כרמב"ם, הרי שעצם הסיום בשורה תחתונה פסיקתית יש בה תועלת מרובה.
ב. אם יש לך קביעות מסודרת בחזרה טוב לעשות את הסיום לאחר החזרה ולכלול אותה כחלק אינטגראלי של הלימוד. אם אתה לעיתים חוזר ולעיתים לא - עשה סיום בשעה שאתה מסיים את המסכת.
יישר כוח, ונזכה לשמוע ממך על סיום הש"ס כולו, שאף זו תהיה תחנת ביניים בלבד.
כל טוב

תשובת הרב יובל שרלו:
שלום וברכה
בעניין לימוד גמרא לנשים נכתבו בשנים האחרונות אין סוף מאמרים. עיקרם טען שלוש טענות:
א. מעולם לא היה איסור לימוד תורה לנשים, וגם המילים "יישרפו דברי תורה ואל יימסרו לנשים" אינו איסור כולל על לימוד תורה לנשים כי אם הדרכה המתייחסת לנשים חשודות על ניצולם של דברי תורה לדברים אסורים.
ב. ישנו שינוי של ממש בדמות האישה (לא שינוי הלכתי ח"ו כי אם שינוי מציאותי, בתחום ההשכלה והתפקוד בחברה), ואין היא עוד אותה אישה המצויה בשולי החברה וההשכלה. לפיכך, לא ייתכן כי דווקא בענייני תורה תישאר בורה.
ג. גם לדעת הסבורים כי אישה אסורה בתלמוד תורה אין היא אסורה בעניינים הנוגעים לה, כגון הלכות, דברי אמונה וכדו'. אם מדובר במי שעניין הגמרא נוגע לה הדבר כלול בתוך הדברים. למעשה, מרגע שהתחילו נשים ללמוד רש"י על התורה או רמב"ן הן לומדות חלקים נכבדים מהגמרא, גם אם אין מדובר בספר הגמרא עצמו.
על כן, לא זו בלבד שאין איסור, כי אם זוהי קדושה של ממש לבנות את הקשר המשפחתי גם על גבי תלמוד תורה.
אם זה הדבר שמביא אתכם לרמה זו, הדבר מבורך. יש בוודאי גם דרכים אחרות, וצריך לבדוק מה כדאי לעשות.
כל טוב

תשובת הרב יובל שרלו:
שלום וברכה
תשובות שונות ניתנו לשאלה זו במשך הדורות. בעלי המוסר היו מפנים אותך לעבודה רוחנית מאומצת ומתמדת כדי להשתחרר מ"הנגיעות" אפילו אם היה הדבר בא על חשבון לימוד תורה בפועל, ואילו חלק מבעלי התוספות היו אומרים לך שזה בגדר "מתוך שלא לשמה בא לשמה", שהרי אינך לומד ממגמת קנטור ח"ו, אלא שמצורפות לזה מגמות זרות, ועל כן המשך ללמוד ולהתפתח.
בין שלל התשובות האחרות שניתנו אני סובר את זו הבאה: האפשרות הפנימית והעצמית להבחין בין ה"לשמה" לבין "שלא לשמה" קיימת רק בשעות מבחן, לאמור: קיימת אחדות נשמתית בין המגמות הטובות והפסולות, ולא ניתן לערוך הבחנה חדה באופן פנימי בין העניין האינטלקטואלי והרצון להרשים בלי לימוד התורה האמיתי וה"נכון". אדם צריך להיות מודע לבעיה זו ולהמשיך ללמוד, תוך ניכוש העשבים השוטים הגדולים. ברם, בשעה שהוא מגיע לחומר לימודי שאין לו בו עניין, או שאין הוא מהווה בסיס לדיון בין חברים, וכל סיבת לימודו היא העובדה שאלו דברי תורה מאת ד', ואף על פי כן הוא לומד אותם באותה השקעה שהוא למד את הדברים האחרים, הוא צובע מחדש את כל לימודו בעבר, ומורה על כך שהיה זה לימוד אמיתי ונכון, וכן ח"ו להפך.
עמדה זו מבוססת על הרבה מדרשי חז"ל המלמדים זאת, והמורים כי בשעה שמבודד מרכיב ה"לשמה" מכל אלו האחרים, ובכל זאת עושים את הדבר באמת, יש בכך כדי להעיד עדות פנימית, וכן גם ליצור אווירה נשמתית ראויה.

כל טוב

תשובת הרב דוד חי הכהן

תשובת הרב שרקי:
כן, מצד החיבור לדורות, אבל אין זה חיוב.