הרב שלמה אבינר (אתר ספריית חוה): אין עניין ללמוד במהירות בלי העמקה. כל זה נובע מנטייה יתרה לשטחיות וריבוי אינפורמציה. אך איפה ישתמש האדם באינטלקט שלו? רק בבחינות הבגרות במתמטיקה? ובתורה לא יתאמץ! הרי עיקרו של האדם הוא השכל, כדברי הרמב"ם בהתחלת מורה נבוכים, ואם אדם מעולם לא נגע בתורה עם עומק חייו, אז התורה אינה החיים שלו, אלא קישוט חיצוני, היא אינה מקדשת חייו, היא אינה "תורה דיליה". האדם צריך להתקשר עם התורה בחלק המובחר שבחלק המובחר שבו, ואז יהיה כולו תורה, וגם יצא לפועל כוח החידוש שבו. לימוד שטחי וידיעה בעלמא של הגמרא בעל-פה, הם חיצוניים, ואינם נותנים שכל של תורה ולא הרגשה של תורה. אלה באים רק על-ידי התעמקות והתאמצות להבין את הסברא.
הרב שלמה אבינר (ספריית חוה): ודאי לא. לכן להשתדל לצרף לנלמד כמה שאפשר דברי הלכה ומוסר. פס"ת קנה הערה 16.
תשובת הראל שפירא: אין כלל אחיד בדבר, וקשה לקבוע בכך מסמרות. מחד גיסא, השימוש בכלי עזר שונים עלול לגרום ללימוד שטחי ומהיר, ללימוד ללא עמל, וכתוצאה מכך אף ללימוד שעלול להישכח מהר, וללימוד שלא מותיר רושם נפשי על הלומד. בהקשר זה כתב כך הרב קוק (עין איה, ברכות סג ע"ב אות שמד): "רבים הם הפדגוגים המתנשאים להביא דרכים להקל את עול הלימוד, וחושבים שיביאו ברכה לעולם בהקנותם את הידיעות והלימודים התוריים באופן קל, שלא יצטרך האדם להיות עמל בהם. תועלת הדבר אינה אלא מתעה, כי הידיעות לא תמדדנה ע"פ כמותם כי אם ע"פ איכותם, ע"פ עומק ההבנה וחריפות השימוש בהם לכל חפץ. ביותר לימודי התורה ע"פ גודל הרושם שפועלים על הלומד, לענין התכונה של המוסר המעשים הטובים ויראת ד' הטהורה. ובזאת יהי' מועיל רק הלימוד שאינו בא בדרכים קלים ונוחים לקלוט (...) אבל הלימודים הנכנסים באופן קל, בלא יגיעה ועבודה כבירה, ישארו לעולם שטחיים וקפויים עומדים מחוץ לנפשו של אדם הפנימית, ופועלים מעט על מעשיו ועל יצרי לבבו (...) וכמו שיקוץ הגדול בהמזון של היונק, עם כל קלות עיכולו ומהירות השגתו, כן יקוץ המתרגל ביגיעה ועבודת עיון, ששמח בזה והוא כל תענוגו ומשוש נפשו, בלימודים הנקנים כולם ע"י דרכים קלים, אבל עם זה הם מחוסרים עומק וכח רושם חזק בנפש". מאידך גיסא, יש לומדים רבים שדווקא בזכות כלי העזר הללו מצליחים ללמוד גמרא, ובלעדיהם דפי הגמרא היו נותרים חתומים בפניהם. בזכות כלי העזר השונים, התרבו ספסלי לומדי הגמרא למאות ואלפים בשנים האחרונות. כך שבוודאי מומלץ ללומדים מתחילים ומתקשים להשתמש בכלי העזר השונים, ומתוך הנחה שלאחר שיתרגלו בלימוד הגמרא יוכלו לשוב וללמוד בקלות מהגמרות הרגילות וללא צורך בכלי עזר שונים. מי שלא מצליח ללמוד היטב מגמרא רגילה ללא כלי עזר, מוטב לו, שלא ימנע בגלל חשש בושה מחבריו, מלהשתמש בכלי עזר שונים וכך לימודו יהיה חסר הבנה ותועלת. פעמים רבות, השימוש בכלי עזר מסייע למתקשים להתגבר על המחסום הראשוני של פיענוח פשט הגמרא, ובכך אף מאפשר ללומדים להעמיק ולהרחיב עוד ועוד בלימוד הגמרא. בהקשר זה, שלמה קוק (בכתבה באתר כיכר השבת) מספר כך: "בעיניי ראיתי יותר מפעם אחת את גדול השקדנים, מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, יושב ולומד בחדרו, בשעת קבלת הקהל, מתוך גמרא כחולה. כדי ללמד את הלומדים שלא צריך להתבייש, בבחינת: מכל מלמדי השכלתי, אפילו מההסברים של עורכי 'ארטסקרול'. ליהודי נכבד מחסידות סאטמר שבא לשאול אודות השימוש בגמרות של 'שוטנשטיין', השיב מרן: "למה לא ללמוד בזה? אדרבה, זה 'מכניס' ללימוד...". אומרים שזה פוגע ב'עמל התורה', טען האורח. הגרי"ש חייך. "גם אחרי שלומדים בגמרא של 'שוטנשטיין', עוד יש הרבה-הרבה מה לעמול". האם לקנות לבן ישיבה גמרא מבוארת? "אני לא רואה בזה שום חיסרון!" עד כדי כך היה נחרץ הרב אלישיב". למסקנה, נראה שחשוב מאוד, שכל לומד ימדוד בעצמו את גבולות היכולת שלו, ולא יתפתה לשימוש בכלי עזר כשאין בהם צורך כלל, ובכך יגרום לעצמו ללימוד שטחי וחסר תועלת, אך מאידך לא יירתע מלהשתמש בהם אם מרגיש שהדבר יסייע לו בלימוד ויקדם אותו, ובפרט בסוגיות קשות ומורכבות.
תשובת הראל שפירא: לכאורה נראה ששאלה זו משנית בחשיבותה. עיקר העיקרים הוא להתרכז בלימוד הגמרא עצמה, להשקיע ולהצליח בלימוד עצמו, ולכן לכאורה אין מקום להתנגד לגמרא המודפסת באופן שונה מהרגיל, למי שהדבר מסייע בעדו. ואדרבה "הנפש מתפעלת והדעת מתרווחת והכוונה מתעוררת, מתוך הלימוד בספר נאה ומהודר", כפי שנימק רבי עקיבא איגר לבנו (בהקדמתו לשו"ת) כאשר ביקש ממנו להדפיס את ספרו "על נייר יפה, דיו שחורה ואותיות נאותות". הרב קוק, בשנת תר"צ, שיבח מאוד את הוצאת הגמרא של הרב שבתי בורנשטיין, נכדו של האדמו"ר ה"אבני נזר" מסוכטשוב, שהוציא לאור גמרא עם סימני פיסוק ובעימוד שונה, כדי להקל על הלומדים, ונימק זאת בכך ש"הגורם היותר גדול להכבדת ההבנה של התלמוד הוא היותו מסור לנו כמו שהוא, בלא סימני הפסק ויתר הסימנים המטעימים ומקילים את ההבנה. הרבה חלמנו שיבוא זמן וימנה החסרון הזה, ואור חדש יאיר על שמי התלמוד ויתרבו לומדיו ומכיריו בקרבנו" (אוצרות הראי"ה ח"ב מכתבים עמוד 1069). יתרון נוסף בדפוס מנוקד ומפוסק הוא האפשרות ללומד המתחיל להתקדם צעד נוסף בלימודו ולהעמיק בסברות ובחידושים ולא להתעסק ולהתעכב רק בפיענוח טקסט הגמרא. בנוסף, לגמרא המודפסת באופן מאיר עיניים יש קהל יעד רחב יותר ותפוצה נרחבת יותר, ויעידו על כך גמרות הרב שטיינזלץ המונחות בספריות של רבים וטובים שאינם מחובשי בית המדרש יומם ולילה. מאידך, ניתן להעריך, שישנה רתיעה חזקה לעזוב את "צורת הדף" הרגילה לטובת עימוד שונה, בגלל הצורך בשינוי ההרגל הקבוע, ואולי אף מחשש ששינוי אחד יגרום לשינוי נוסף, ואחרית דבר מי ישורנה, ו"חדש אסור מן התורה". למעשה נראה, שרוב מוחלט של לומדי הדף היומי לומדים מצורת הדף הרגילה, ולכן גם מי שמעדיף ללמוד מגמרא המודפסת באופן שונה (מחולקת לפסקאות, מנוקדת וכדומה), נראה שכדאי לו שישאף בהמשך דרכו להצליח ללמוד גם מהגמרות הרגילות והמצויות בהן לומדים רוב מנין ובנין של הלומדים. נראה שזו גם הסיבה לכך, שפירוש הרב שטיינזלץ החל להיות מודפס משלב מסוים גם במהדורה של "צורת הדף", כאשר בצד אחד מובא הפירוש ובצד השני מובא צילום דף הגמרא הרגיל בעימוד המסורתי, וכפי הקיים גם בגמרות שוטנשטיין ואחרות.
הרב יצחק זילברשטיין (חשוקי חמד עבודה זרה ה ע"ב): כתב הביאור הלכה (סימן קנה ס"א ד"ה ויקבע) וז"ל: והנה עצם הלמוד אף שכשהוא לומד ביחידי הוא ג"כ מקיים מצוות עשה של תלמוד תורה, מ"מ לכתחילה מצוה להדר כל מה שיכול ללמוד בחבורה, שעל ידי זה יש כבוד שמים יותר. וכן אמרו חז"ל בכמה מקומות ברב עם הדרת מלך, וכבר אמרו חז"ל (ברכות דף ו) שיש נפקא מינה בין מי שלומד ביחידי, דאף שהקב"ה קובע לו שכר על זה מ"מ לא מכתבן מליה בספר הזכרונות, משא"כ כשלומד שלא ביחידי, נאמר עליהם בכתוב אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו וגו', ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו. וכל שכן כשלומדים בעשרה יחד, דאז קדמה שכינה ואתיא כדכתיב אלקים נצב בעדת א-ל, וגם אמרו חז"ל אין התורה נקנית אלא בחבורה. עוד אמרו חז"ל (ברכות דף סג) על הפסוק הסכת ושמע ישראל וגו' עשו כתות כתות ועסקו בתורה, גם עי"ז נושא הקדוש ברוך הוא פנים לישראל... ולא עוד אלא שהן מלמדים את התורה ויושבים אגודות אגודות ועוסקים בתורה..., יעו"ש. ויש להוסיף על כך מעלה נוספת בלימוד תורה ברבים, על פי הנאמר במסכת ע"ז דף ה ע"ב לא קאי איניש אדעתיה דרביה, והקשו התוס' (ד"ה עד ארבעין) אם כן למה קראם משה כפויי טובה, כיון שגם הוא לא עמד על זה כי אם בסוף. וכתב על כך בספר עבודת עבודה דכיון דאמרינן בפ"ק דמגילה (דף ג ע"ב) ת"ת דרבים עדיף מת"ת דיחיד, ולכך הך כלל דאין אדם עומד על דעת רבו עד מ' שנים היינו ביחיד, אבל ברבים הלומדים תורה בציבור נפישי זכותא, כי ת"ת דרבים גדול, ולכך הם עומדים על דעת רבם מיד, והרי הם כפויי טובה.
תשובת הראל שפירא: ניתן כנראה להבין משאלתך, שכיום אין לך זמן רב פנוי לקביעת עיתים לתורה, עקב עיסוקים חשובים אחרים (לימודים, פרנסה, משפחה וכדומה), ובזמן הפנוי שלך אתה מעדיף להשתתף בשיעור דף יומי, ולכן לא נותר לך זמן פנוי משמעותי ללימוד בעיון. התסכול שאתה מתאר, שאינך מספיק ללמוד בעיון, מוכר ומשותף ללומדי דף יומי רבים, המרגישים שלימוד דף יומי הוא לימוד שרובו ככולו לימוד בבקיאות ולימוד מהיר וללא חזרות. לעומת זאת, יש יתרונות רבים בהשתתפות במסגרת הקבועה של לימוד הדף היומי, ובכללם תחושת הספק, שותפות ללימוד של עשרות אלפי לומדים נוספים, ולימוד קבוצתי מגבש מחזק ותומך. במידה ובכל זאת תוכל להקדיש זמן נוסף ללימוד יומי, אפילו זמן מועט, הרי שיש לכאורה מספר אפשרויות כיצד תוכל להשלים חלק מהחוסר בלימוד בעיון. תוכל להשלים זאת בלימוד עצמי שלך בזמנך הפנוי בהעמקה עצמית או בלימוד עם חברותא בנושא העולה מהדף היומי. תוכל גם להעמיק מעט בלימוד הדף היומי באמצעות מגוון רחב של חומרי לימוד בעיון הנמצאים באתר פורטל הדף היומי (במדור "להעמיק"). תוכל למצוא שם מאמרים קצרים בעיון העוסקים בנקודות שונות שבדף היומי. הצעה נוספת היא, שתבקשו ממגיד השיעור שלכם או מאחד המשתתפים להוסיף שעת לימוד אחת בשבוע או אחת לשבועיים שתעסוק בהרחבה ובהעמקה בנושא מיוחד מדפי השבוע שנלמדו בדף היומי (יתכן שמועדים נוחים לכך הם בימי חמישי בלילה או בשבתות). הכרתי פעם מסגרת לימוד של דף יומי באחד היישובים, בהם התקיימה מסגרת קבועה שכזו לאורך סבב שלם של לימוד הדף היומי, והיו אף לומדים שהתמידו לבוא ולהשתתף במסגרת זו על אף שחלקם לא השתתפו וחלקם לא התמידו בלימוד הדף היומי. יישר כחך על השתתפותך הקבועה במסגרת לימוד הדף יומי. השתתפות קבועה מידי יום, דורשת מאמץ לא מבוטל, ואשריך שאתה מצליח להתמיד בכך, ואל ירך לבבך בכך שהלב חפץ יותר ממה שהזמן מאפשר.
תשובת הראל שפירא: יישר כחך על הצטרפותך למסגרת המופלאה והחשובה של לומדי הדף היומי. אמנם נראה שהקושי הראשוני של מי שמתחיל בלימוד גמרא הוא ההתמודדות עם השפה הארמית, אך בהמשך תיווכח לדעת, שדווקא קושי זה הוא קושי זניח ביותר, אם בכלל, והקושי העיקרי הוא בהבנת דף הגמרא עצמו, ובפרט במקומות בהם 'פשט הגמרא' מורכב ומסועף, וכן במקומות בהם יש מחלוקות בין הפרשנים בהבנת הסוגיה. לכאורה נראה, שאם הדבר מקל עליך ומקרב אותך ללימוד, שאין שום בעיה ללמוד מגמרא מתורגמת. הגמרא נכתבה בארמית כיון שזו הייתה השפה המדוברת בבבל בתקופת האמוראים, וככל הנראה לא מסיבה מהותית כלשהיא (להבדיל לדוגמא מה"קדיש", שבכוונה נאמר בארמית, כי זו שפה שאין מלאכי השרת מכירים, וכך לא יוכלו לבלבל את האומרים אותו ולדחות אותו מלעלות למעלה, לפי פירוש מחזור ויטרי). לכן נראה לכאורה, שמי שמעדיף ללמוד מגמרא מתורגמת לעברית, רשאי. אמנם, חשוב לשים לב, שלעיתים התרגום אינו זהה למקור, ולכן יש חשש שאם תסתמך על תרגום עברי לגמרא, הרי שבכך אתה מסתמך על הבנת המתרגם, ויתכן שנפלו אצלו טעויות שונות, הן בתרגום של מילה מסוימת, והן בתרגום שגוי הנובע מהבנה לא נכונה של הסוגיה. בנוסף, במקומות בהם יש מחלוקת פרשנים, הרי שהמתרגם נאלץ בדרך כלל לנקוט כאחת הדעות, וכך נמנעת ממך האפשרות להבנה אחרת של דברי הגמרא. אגב, אם אתה לא מעוניין להתנתק מדף הגמרא הרגיל, ואולי אף מומלץ כך, כדאי לנסות ללמוד מגמרא רגילה ובמקביל לכך להיעזר במילון ארמי עברי או בגמרא מתורגמת המונחת בצד. בכל אופן, אם תתמיד בלימוד הדף היומי, אני משוכנע שכעבור 50 או 100 דפים, אתה כבר תתרגל ותכיר את השפה הארמית ולא תראה בכך שום קושי, כפי שיכולים להעיד בפניך לומדים ותיקים יותר, והקושי העומד בפניך כעת יתפוגג לחלוטין.
תשובת הראל שפירא: משך זמן השיעור איננו אחיד בכל המקומות. הדבר תלוי מאוד ברמת וסגנון הלימוד של מגיד השיעור וחברי השיעור. יש שיעורים בהם משתדלים למהר ולקצר ככל האפשר ולהתמקד רק בלימוד ה'פשט' ויש שיעורים בהם לומדים בנחת ומרחיבים מעט במהלך הלימוד, ויש שיעורים בהם אף חוזרים במהירות על עיקרי הדף של אתמול. בנוסף לכך, כל דף גמרא הוא 'עולם בפני עצמו'. יש דפי גמרא קלים ויש דפי גמרא קצרים, אך יש גם דפי גמרא ארוכים וקשים, ולכן גם אצל אותם חברי שיעור, לפעמים השיעור דורש זמן רב יותר ולפעמים השיעור מסתיים מהר, ובמקומות בהם הזמן המוקצה לשיעור הינו קבוע, הרי שלפעמים מספיקים ללמוד יותר מדף אחד ולפעמים פחות. בסקר שערכנו בפורטל הדף היומי בשאלה זו, התברר לנו, ש-13 אחוזים מהלומדים מספיקים ללמוד את הדף היומי בפחות מ-25 דקות, 22 אחוזים לומדים במשך זמן של 25-40 דקות, 32 אחוזים לומדים במשך זמן של 40-55 דקות, ו-33 אחוזים לומדים במשך זמן של 55 דקות ומעלה. יש לציין, שסקר זה בדק את זמן משך הלימוד של הדף היומי גם בין אלו שלומדים לבד את הדף היומי ולא במסגרת של שיעור, ומטבע הדברים משך זמן הלימוד של לומדים עצמאיים קצר יותר. לעומת זאת, כפי הרושם העולה מהשטח דווקא, נראה שמרבית ככל שיעורי הדף היומי מתקיימים במשך זמן של כ-40-55 דקות, אך יש גם מקומות בהם משתדלים מאוד שמשך זמן השיעור יהיה 30-35 דקות. נראה להמליץ, שאם אתם לא לחוצים בזמן (ממהרים לעבודה וכדו') הרי שנראה שכדאי לקבוע לשיעור משך זמן של 45-50 דקות. זמן רב יותר מכך עלול להרתיע משתתפים נוספים שאין זמנם פנוי עד כדי כך. בנוסף, חשוב לשים לב לכך, שאם השיעור נקבע לפני התפילה (או לפני דבר אחר שזמנו קבוע ומוגדר מראש), הרי שעלול להיות מצב, שלפעמים לא תספיקו ללמוד ולסיים את הדף היומי כולו, והתפילה תקטע לכם את השלמת הדף. מומלץ מאוד להימנע מכך, כדי לשמור על מסגרת אחידה של דף אחד ליום, ובכך מי שמחסיר באחד הימים, יוכל ללמוד במקום אחר או באופן אחר באותו היום, ולמחרת יוכל להשתלב בחזרה במסגרת השיעור שלכם. מאידך, במקרה בו השיעור נקבע לפני התפילה, לפעמים הדף יהיה קל ובמקרה זה אתם עשויים לסיים את לימוד הדף היומי לפני התפילה, ולכן רצוי לקבוע לימוד מסויים אחר עבור הפעמים בהם ייוותרו לכם דקות פנויות בזמן זה, כדוגמת לימוד משנה, הלכה או פרשת שבוע, או להקדיש את הזמן לחזרה על הנלמד במסגרת הדף היומי.
הרב אליהו בנימין מאדאר (ישיבת כסא רחמים): כל מקרה לגופו, והכל תלוי באדם עצמו, כמה רמת ידיעתו בהבנת הגמרא ומפרשיה. אם למד כבר גמרא זמן רב, ומבין טוב את הדף, ורוצה להעמיק יותר, תבוא עליו ברכת טוב, ונכון עושה שעל ידי זה יבין יותר טוב, ועמלו בתורה, ולאדם זה ודאי שספר בן יהוידע להגאון רבי יוסף חיים זצ"ל יוסיף לו, ואינו קשה. אבל אם רק מתחיל ללמוד גמרא, ואת הגמרא והסוגיא עצמה אינו מבין כל כך, אינו נכון ללמוד מפרשים, וכדאי לו להתבונן בגמרא ובפירוש רש"י טוב, ויחזור עליהם, וכך יקנה את הלימוד וטוב לו. ומכל מקום ספר בן יהוידע עיקרו על אגדות התלמוד, ומי שרגיל קצת בתלמוד, יכול להבינו. ועל פי זה תבור לך מה מתאים לך, ותלך ותנהג כן. עלה והצלח!
תשובת הראל שפירא: נראה פשוט, שכל עוד הכתיבה היא לתועלת הלימוד (ולא כתיבת דברי חולין), הרי שאין בכך בעיה. אדרבה, כתיבה מסוג זה עשויה לעזור בהבנת הלימוד, בריכוז, ובמעקב במהלך השיעור. על דברי הגמרא במסכת בבא-בתרא י ע"ב ("אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו") כתב המהרש"א בחידושי-אגדות: "יש לפרש כי עיקר הלימוד ושנעשה בו רושם הוא הלימוד הבא מכתיבת יד, אשר על כן נקראו החכמים סופרים", ולכן הכתיבה מועילה ומוסיפה, ומסתבר שהדבר מותר אף אם זה ישירות על דף הגמרא. וידועה המליצה על המשנה במסכת אבות פ"א מ"ו "קנה לך חבר": אל תקרא "קְנֵה" אלא "קָנֶה" (היינו: קולמוס, כלי כתיבה). בשו"ת מציון תצא תורה (עמ' סט) מובא שהרב נבנצל פסק שמותר לכתוב על גבי הספר דברי תורה, ובהערות שם הביא, שניתן לדייק שהדבר מותר, מדברי בעל ספר חסידים, שכתב (בסימן רפ"ט) לא לכתוב על גבי הגליון צרכיו, ומשמע מכך, שדברי תורה מותר לכתוב. ועוד הביא שם שכך נהגו הרבה מגדולי ישראל במשך כל הדורות.
תשובת הראל שפירא: התסכול שאתה מתאר משותף ללומדים רבים נוספים, המרגישים תסכול מכך שהשקיעו זמן רב ללימוד, אך בפועל אינם זוכרים מה שלמדו. כדי לזכור מה שלומדים, חייבים לחזור שוב ושוב על הלימוד. לימוד ללא חזרה איננו יעיל, כדברי רבי יהושע בן קרחה במסכת סנהדרין צט ע"א: "כל הלומד תורה ואינו חוזר עליה דומה לאדם שזורע ואינו קוצר", כיון שכך איננו זוכר דבר ולא נשאר בידו כלום. ברור, שהטוב ביותר הוא להשקיע זמן רב גם בחזרה על הלימוד, ולא רק בלימוד הראשוני, וכך ניתן לזכור טוב יותר את מה שלומדים, אך אני מעריך שאין לך זמן רב עבור חזרות על הלימוד, ולכן קיים התסכול אותו תיארת בשאלתך. כדי להימנע מהתסכול, ולאור מגבלות הזמן שברשותך והרצון שלך כן להשתתף במסגרת לימוד הדף היומי, כדאי לחשוב על פתרונות שיניחו את דעתך. אם הזמן מאפשר, כדאי לכל הפחות לחזור כל יום על הדף שלמדת אתמול, ורק לאחר מכן להתחיל ללמוד את הדף היומי החדש. אם יש לך מספיק זמן, כדאי לחזור וללמוד את הדף של אתמול במלואו, ככתבו וכלשונו, אך אם אין אפשרות כזו, הרי שלכל הפחות כדאי לחזור על עיקרי הדברים בעל פה. ישנם היום תקצירים וסיכומים שונים שיכולים לסייע בכך (ניתן למצוא לא מעט סיכומים ותקצירים מגוונים ומצויינים בפורטל הדף היומי). וטוב מכך, אם יש לך יכולת אישית, כדאי לערוך בעצמך, במהלך לימוד הדף היומי, סיכום של עיקרי הדברים, וכך תוכל לאחר מכן לחזור ולשנן את הסיכום שערכת. אך אם הזמן אינו מאפשר, ואין לך שום אפשרות להשקיע בחזרה על הלימוד, ואתה מרגיש שאינך זוכר כלום, יש בהחלט מקום להתלבט אם יצא שכרך בהפסדך, ואם כדאי לך להמשיך בלימוד הדף היומי. אולי עדיף לך לבדוק אפשרות של עמוד יומי, או של דף שבועי וכדומה. מאידך, יש יתרונות עצומים בהשתתפות המחייבת במסגרת לימוד הדף היומי. בכל מסגרת לימודים פרטית שתבחר, אם אין לך משמעת לימוד חזקה, הרי שאתה עלול למצוא את עצמך פעמים רבות מפספס את הלימוד בתירוצים שונים, אך במסגרת הדף היומי, ובוודאי ובוודאי אם אתה לומד בשיעור עם חברים נוספים, הרי שיש בכך עוצמה חזקה מאוד שתגרום לך להתמיד בלימוד בכל מצב ובכל זמן. יתכן שמא ואולי להוסיף ולומר שיש מטרות נוספות בלימוד הדף היומי (ולא רק 'לימוד על מנת לזכור'). יש ערך חשוב בפני עצמו לקביעת עיתים לתורה ולעיסוק בדבר ה', גם אם לא זוכרים כל מה שלומדים, וכדברי רב האי גאון שהדגיש יתרונות נוספים בלימוד הגמרא (מובא ב'הכותב' לעין-יעקב חגיגה יד ע"א): "תקון הגוף והנפש ומישור הנהגת אדם הוא עסק המשנה והתלמוד (...) לא תמצא יראת חטא וזריזות וענוה וטהרה וקדושה, אלא באותם המתעסקים במשנה ובתלמוד".
תשובת הרב אליעזר שלמה שיק: מה אומר לך אין עוד שמחה בכל העולמות כשמחה הזו שחלק גדול מאד מכלל ישראל מסיימים עכשיו בעוד יום את כל הש"ס כולו כפי סדרת הדף היומי, וזה דבר גדול מאד מאד אשר לא יכילהו הרעיון כלל, וכמובא (תיקוני זהר הקדמה י"ד:) כל צדיק וצדיק אית ליה עולם בפני עצמו, וכל מאן דזכה להלכה חד ירית עלמא חד, כל שכן מאן דזכה למסכתא חדא, או לתרין, או לשתין, דאתמר בהון ששים המה מלכות, דכל מסכתא מטרוניתא איהי בגרמה, זכאה איהו מאן דירית לה בהאי עלמא. היינו מי שזוכה לסיים את כל הש"ס, נכלל בשכינת עוזו יתברך, וידוע בין אנשי שלומינו שרבי חייקל ז"ל החזן של רביז"ל היה פעם בציון רביז"ל, ובכה שם הרבה מאד, ושמעו איך שמתפלל רבי אני שמעתי מכם מי שיסיים את הש"ס, ימשיך על עצמו צלם אלקים, ולכן אני מאד מאד רוצה שהילדים שלי והנכדים שלי וכו', כולם יזכו לסיים את הש"ס. ולכן סיום הש"ס שלמדו רבבות יהודים זה דבר גדול מאד. עכשיו בענין הדף היומי, יש סיפור שאף אחד לא יודע מזה, רק אנשי שלומינו בפולניה דיברו מזה, שאת המתנה הזו קיבלנו דרך רבי מאיר שפירא ז"ל, אבל הוא קיבל את המתנה הזו מרביז"ל, כי ידוע שהס"מ עושה את שלו תמיד להעלים ולהסתיר את שם הצדיק האמת בעולם, כמובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן ס"ז) שהצדיק שהוא החן והיופי והפאר של כל העולם כולו הוא נעלם ונסתר מאד, וכן סיפר רביז"ל (סיפורי מעשיות מעשה ז' מהזבוב והעכביש) שקודם שירדה נשמתו של רביז"ל עשה הס"מ רעש בשמים אם הנשמה הזו תרד לזה העולם, אין לי כבר מה לעשות, ואמרו לו הנשמה הזו מוכרחה לרדת, ואתה צא ותמצא לעצמך עצה נגד הנשמה הזו, ויצא וכו', וחזר עם מישהו וצחקו וכו', ואמר יש לי כבר עצה נגד הנשמה הזו וכו', עיין שם. ואמרו אנשי שלומינו שהעצה של הס"מ שיצחקו מדבר רביז"ל, ובכל דור ודור איך שיתגלה יותר אור רביז"ל בעולם, זה לעומת זה יבואו גם משוגעים וכו', ויסתירו את אור רביז"ל שלא יתפשט וכו'. ולכן בכל דור ודור היה ללעג ולקלס ענין רביז"ל וכו'. וידוע שבראש השנה כל אנשי שלומינו היו נוסעים לאומן אל רביז"ל במשך כל הדורות, עד מלחמת העולם הראשונה שאז נסגרו הגבולות, אזי התקבצו כל אנשי שלומינו בפולניה במקום אחד, ובכל שנה התרבה הקיבוץ יותר ויותר וכו', עד שלא היה להם שום מקום לאכלס כל כך הרבה אנשים, והיה זה הגאון רבי מאיר שפירא ז"ל שהוא מסר את נפשו שהישיבה שלו שהייתה אז בימים ההם הישיבה הכי גדולה בפולניה, המבנה הכי גדול, והוא מסר את זה לאנשי שלומינו על ראש השנה לעשות שמה את הקיבוץ, וגם הוא התפלל ביחד עם אנשי שלומינו כמה שנים וכו', ואף שהיתה עליו התנגדות מאד גדולה מאנשיו בעצמו, איך הוא מוסר את הישיבה שלו בראש השנה לברסלב'ר וכו' וכו', והוא לא הסתכל על זה כלל, אלא הצטרף להתפלל עם הקיבוץ, וזה היה כבוד גדול לאנשי שלומינו, ומכל ערי פולניה התקבצו יחד בעיר לובלין על ראש השנה. ובערב ראש השנה הלכו אל הציון של החוזה מלובלין זי"ע, ויען שמסר את נפשו כל כך עבור אנשי שלומינו, ולא הסתכל על זה שהקניטו אותו למה הוא נותן את האולם הגדול של הישיבה לחסידי ברסלב, בשביל זה רביז"ל שילם לו שיתגלה הסדר דרך הלימוד לימוד ש"ס כסדרן דייקא על ידו, כי באמת ענין לימוד כסדרן, לא מצינו בשום מקום במשך הדורות, אלא בדברי רביז"ל, שזה היה רצונו ללמוד כסדרן דייקא מהתחלת הש"ס עד הסוף, דף אחר דף וכו' (עיין שיחות הר"ן סימן ע"ו), ודבר זה בכלל לא ידוע בין העולם. על כל פנים איך שהוא זה דבר גדול מאד למסור את נפשו ללמוד בכל יום דף גמרא, אם זוכים עם רש"י ותוספות מה טוב ומה נעים, אבל אם לא, יכולים ללמוד רק עם רש"י, כך שיהיה לו על כל פנים בקיאות בש"ס, ובפרט עכשיו יש כל מיני פירושים קלים ונחמדים שמפרשים את סוגיות הגמרא באופן פשוט מאד, עד שכל אחד יכול להבין את הגמרא כפשוטו, וזה דבר גדול מאד ללמוד בכל יום דף גמרא. והנה חכמינו הקדושים אמרו (סנהדרין כ"ד.) "במחשכים הושיבני כמתי עולם" אמר רבי ירמיה זה תלמודה של בבל; ולכאורה איך יכולים לומר על תלמוד בבלי את הלשון הזה שהושיבני בחושך כמתי עולם? אלא הפירוש הוא אחרת, דייקא מחמת שאנחנו נמצאים בגלות מר מאד שחושך לנו ולא אור, והושיבו אותנו במחשכים, ואנחנו נדמים בגלות כמו מת, מה יכול להחיותינו? על זה אמר רבי ירמיה זה תלמודה של בבל, היינו ללמוד הרבה תלמוד בבלי. ואמר רביז"ל (לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן רי"ד) שהקליפה המחטאת את האדם בכל מיני זוהמא וכו', נקראת לילי"ת, שעולה כמספר תלמו"ד ועל ידי לימוד תלמו"ד מבטלים אותה לגמרי, והשם של הקליפה נקראת על שם יללה שאדם מילל מרוב צער ומרירות שעובר עליו וכו', ומאבד לו את הרצון לשוב אליו יתברך וכו', וכן נקראת הקליפה וכו', על שם לילה, שאז הוא זמן חושך, ועל ידי לימוד תלמוד מאיר לו הלילה בסוד (תהלים קל"ט) "ולילה כיום יאיר", ולכן אשרי מי שלומד תמיד גמרא שהיא תלמוד, שעל ידי זה יאיר לו אפילו בגלותו המר, ויאיר עליו מלך הכבוד אורו יתברך. והנה כשמתחילים ללמוד ש"ס כולם מתלהבים וגם כן מתחילים, אבל במשך הזמן מתחילים להתקרר וכו', עד שמתחילים להתרשל וכו', וכך מפסיקים, ולכן צריכים להיות עקשן גדול מאד יום אחר יום ללמוד דף גמרא כסדרן, אפילו שזה בא לו במסירות נפש גדול, דורשי רשומות אמרו שהשם של הס"מ זה ס'יום מ'סכתא א'ין ל'עשות, הוא מפחד שנעשה סיום מסכתא, כי הוא יודע אשר על ידי שאדם זוכה ומסיים מסכתא, הוא הורס אותו ואת גונדא דיליה לגמרי וכו', שזה מסכ"ת אותיות כ"ת ס"מ, מי שזוכה לעשות סיום מסכתא, בזה הוא הורס את הס"מ וגונדא דיליה, בשביל זה הוא מאד מאד מפחד שבר ישראל ילמד דף גמרא. ולכן אשרי אדם שעושה כל מיני פעולות שבעולם ללמוד בכל יום דף גמרא בסדרת הדף היומי, וזה מחייב אותו מאד, עד שלא ילך לישון עד שלא ילמוד או יגרוס את הדף גמרא, צריכים להיות על זה עקשן גדול מאד. וצריך שתדע שכל אלו שהתנגדו על הרעיון של דף היומי, זה רק מפני שמפלגה אחת אימצה את זה לה וכו', וחלקו הרבה צדיקים על דבר זה, אבל מי שעין אמת לו, אינו מסתכל כלל על שום דבר, כי יודע שאין לזה שייכות אל שום מפלגה בעולם, כמו שרואים בהסיומים של עכשיו, שרוב רובם שבאו לסיומים הם סתם עמך, ולא מזדהים עם שום מפלגה, ולכן זה דבר גדול מאד ללמוד את הדף היומי, רק ללמוד לשם שמים לשם אל עולם, כי דף גמרא מציל את האדם מכל מיני צרות ויסורים וכו', כי על ידי לימוד גמרא ממשיך על עצמו את הד' מלאכי השמירה, שהם ראשי תיבות ג'מ'ר'א' ג'בריאל מ'יכאל ר'פאל א'וריאל. ולכן אשרי אדם שזוכה עכשיו ביום שישי ט"ו באב להתחיל ללמוד דף גמרא ליום בסדרת הדף היומי, וזה בכלל לא שייך לשום מפלגה וכו', זה מתנה שקיבל רבי מאיר שפירא זצ"ל מרביז"ל, אשרי שיאחז בזה ואז טוב לו כל הימים. מסופר שבפולין היה אדמו"ר אחד מצאצאי היהודי הקדוש מפשסיחא זי"ע שהיה לו הרבה חסידים אנשים פשוטים עד מאד אבל תמימים למרבה והיו אנשים קשי יום, עובדים במלאכה וביגיעת כפיים. כשיצא רבי מאיר שפירא זצ"ל עם הרעיון של "הדף היומי" הנהיג גם בין חסידיו דבר זה וציווה שכל אחד ילמד את "הדף היומי" ובאו אליו חסידיו ואמרו רבי אתם בוודאי יודעים שאנו אנשים רחוקים מלהבין דף גמרא בקושי אנו מבינים קצת "עין יעקב" וכן משניות אבל איך נבין "דף גמרא" ובפרט כל יום ללמוד דף? ענה להם הצדיק דעו לכם שלימוד התורה ברבים זה זכות גדול עד מאוד בשמים ולכן תתאספו בכל עיר בבתי כנסיות שלנו [היה לאדמו"ר הרבה בתי כנסיות בהרבה עיירות בפולניה] ותאמרו את הדף של אותו יום, יחד כמו כל עם ישראל שלומדים את "הדף היומי", והזכות הזה תגן גם עליכם. ומסופר שלא עבר זמן רב כל אלו האנשים הפשוטים הישרים והתמימים התרגלו ללשונות הגמרא ולדרך לימוד מאמרי חז"ל ולשקלא וטריא בגמרא ונעשו לבני תורה עד שרבים וכן שלימים נעשו למדנים ונכנס בהם חמידו דאורייתא ולמדו כבר בחברותות יחד. לא יכולים לתאר ולשער איך אנשים קשי יום שעובדים קשה כל היום, ובאים בערב והולכים ומצטרפים אל לימוד דף היומי, והיום כמעט ברוב חלקי העולם יש שיעורים של דף היומי ברבים, וכן יש שיעורים קודם אור היום בדף היומי, ויש אנשי עסקים שבצהרים באמצע עבודתם הם עוצרים לשעה ולומדים את הדף היומי, אשרי עין ראתה זאת, וזה מאד מאד חשוב בשמים. מי היה מאמין אי פעם שביבנאל מושבה נידחת שאף אחד לא ידע שהיא נמצאת על המפה וכו', יש כבר בין אנשי שלומינו חסידי ברסלב בכל יום שש שיעורים שלומדים את הדף היומי עם מגידי שיעור, וכן כמעט כל הקהילה לומדים דף גמרא בכל יום בסדרת הדף היומי. הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך תמיד שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.
פורום פורטל הדף היומי
תשובה בפורום
הרב ינון עזרא שרים: כתוב במסכת עבודה זרה יט ע"ב: ''ואמר רבא לעולם ילמד אדם תורה ואח"כ יהגה, שנאמר בתורת ה', והדר ובתורתו יהגה. ואמר רבא לעולם ליגריס איניש, ואף על גב דמשכח ואף על גב דלא ידע מאי קאמר, שנאמר גרסה נפשי לתאבה'' רבא מלמד אותנו שהשלב הראשון של הלימוד הוא בצורה של הכירות או גרסה ורק בשלב השני מתעכבים על המפרשים. אומנם, יש מגדולי הדורות שהדריכו שלימוד רש''י על הגמרא הוא הבסיס ומבלעדיו כמעט שאין זה לימוד אבל יש דווקא שהדגישו את החשיבות של הלימוד קודם ללא רש''י ורק אחר כך לעיין ברש''י ולראות מה הוא פירש ולנסות להבין מדוע והאם היה אפשר אחרת ולמה רש''י בחר דווקא בדרך זו וכן עוד שאלות רבות בעיון ברש''י ודרכו. ומסופר על רבי מכלוף אביחצירא, נכדו של רבי יעקב אביחצירא, שהיה לומד חברותא עם בן דודו רבי ישראל אביחצירא ה'בבא סאלי' בצעירותם והיו מכסים את רש''י ותוס' שבעמוד ולומדים את הדף היטב מבלי המפרשים ורק לאחר מכן היו מסתכלים במפרשים ושהיו רואים שמכוונים לדעתם היו שמחים שמחה גדולה, ושמעתי שגם כך היו לומדים בישיבות בתוניס ומן הסתם כולם מכוונים ליבם לעמוד על אמיתתה של תורה. לכן, עצתי היא, שתנסה ללמוד בדרך זו ותראה מה מקדם אותך. כמובן שאם תוכל לשמוע שיעור מפי תלמיד חכם על הדף זה דבר טוב ונכון שראוי להתאמץ בו לפחות בחלק משמעותי מהדפים שאתה לומד. כמובן שעדיף שתהיה חלק מקבוצה שלומדת ואם אין באפשרותך אז אפשר גם שיעורים מוקלטים. לדעתי עדיף שתשמע את השיעור לאחר לימוד הדף וכך גם תוכל לראות בעצמך מה למדת ומה הוסיף לך השיעור ובאלו דברים עליך להשתפר. יה"ר שחפץ השם בידך יצלח וזכות התנאים והאמוראים תעמוד לך ותראה ברכה בכל אשר תפנה.
