אולי זה יעזור לך - לחץ כאן ופה. מחזור זה 2711 דף (ימים).
אין בכך כללים אחידים, אך הוהג שבעולם הוא שזה לפי היום בשבוע ראה על כך סקר שהעלנו בפורטל
כן, אפשרי, ראה שאלות קודמות באתר
להשתלב עם כולם...
כמובן שאפשר גם ללמוד באופן עצמאי מסכת אחרת
אין על מסכתות אלו תלמוד בבלי
תשובת הרב אלחנן פרינץ: בימי השבעה אין להתיר ללמוד דף יומי, דהרי אבל באסור לימוד תורה (מוע"ק טו, א) משום שנאמר "פקודי ה' ישרים משמחי לב" (כך ביאר הש"ך יורה-דעה שפד, סק"א). וכ"פ הרמב"ם (הלכות אבל ה, ה. ה, טז) והשולחן ערוך (שפד, א): "אבל, כל שבעה ימים אסור לקרות בתורה, נביאים וכתובים, משנה, גמרא, הלכות ואגדות. ואם רבים צריכים לו להתלמד, מותר, ובלבד שלא יעמיד תורגמן אלא יאמר לאחר, והאחר לתורגמן, ותורגמן ישמיע לרבים". ואין להגדיר זאת כדבר האבד שהותר לאבל, דהרי בקושי התירו ללמוד בדברים הרעים. ועוד, קשה להגדיר את מצבך כלהוט אחר התורה שבזה היו שרצו להקל, ע"פ הירושלמי מועד קטן (ג, ה) דאם היה האבל להוט אחר התורה מותר לו ללומדה. והובא בכמה ראשונים ובהם בעל שבלי הלקט (הלכות שמחות כו) ותלמיד הרשב"א. וע"ע בראבי"ה (תתמא. הובא בהלכות שמחות למהר"ם מרוטנבורג מד ובמרדכי תתפח), באור זרוע (ב, תלד) ובארחות חיים (אבל טז). וידוע שהרוגאצ'ובר למד תורה בימי אבלותו, אולם חזיתי דהוא ידע שהוא ייענש על כך כיוון שהוא עובר על דברי חכמים, אך הוא הוסיף כי הוא מוכן לסבול ולקבל את העונש על כך, כיוון דהוא אינו מסוגל לסבול את הצער מביטול התורה (והובא בשו"ת יביע אומר ב יורה-דעה כו. ד יורה-דעה לא אות ה). וע"ע בספר אישים ושיטות (עמוד צב) שהרוגאצ'ובר אמר למכיריו דוודאי זו עבירה, וכדאי היא התורה ללקות עליה. וראיתי בשו"ת לב אברהם (צח) ביאר דעיקר סמיכת הגאון היה על הירושלמי שהוא זצ"ל היה מן הלהוטים אחר התורה ביותר ובמצטער כל כך לא גזרו לאסור, ומי כמוהו מורה לשער בנפשי' כראוי, ואין להרהר אחר הרב הדומה למלאך ה"צ. אבל עכ"פ בסתם בנ"א בוודאי שאין כדאי להתיר ד"ת באבילות, ואם מצטער בלימוד דברים הרעים, הלא לפמש"כ יש היתר לקרוא במזמורי דוד המלך ע"ה אשר שוב לא יצטער, ולא יעבור על שום נדנוד איסור. ע"כ. וע"ע בשו"ת יעלת חן (ח"א עמוד שעט). ובערוך השלחן (יורה-דעה שפד, ג) כתב לבאר "אם היה להוט אחר התורה כמו הרעב כשהוא להוט אחר איזה מאכל ואם לא יתנו לו יאחזו בולמוס ויסתכן, כמו כן הוא להוט אחר התורה ונחשב כקצת סכנה, ולכן לא הביאו הפוסקים משום דלא שכיח זה כלל בזמנינו".
תשובת הרב אלחנן פרינץ (שו"ת אבני דרך ז, קמט): נאמר בתורה לגבי עבודה זרה (דברים יב, ג-ד): "וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא". אולם לגבי שמותיו של הקב"ה נאמר: "לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹוהֵיכֶם". ומי שמוחק את אחד משמותיו שנכתב בקדושה, במזיד נענש במלקות (רמב"ם הלכות יסודי התורה ו, א). וזהו דווקא בשבעת השמות הקדושים, אך לא בכינויים, ובמחיקה של אות אחת עובר על איסור (שבועות לה, א. שולחן-ערוך יורה-דעה רעו, ט). ומדברי חכמים קיים איסור לאבד פסוק מהתורה או כל ספר קודש אחר, והמאבדו בידיים נענש במכת מרדות (רמב"ם הלכות יסודי התורה ו, ח. שו"ת התשב"ץ א, ב). וכל זה הוא דווקא כאשר נכתב בקדושה. בשו"ת מהרי"ל (קצב) כתב כי אין לנו להוסיף על מה שאסרו חכמים במחיקת שם שמים, שהרי אל"כ תהא כל התורה כולה אסורה להמחק, שהרי ידוע שבכל תיבה ואות רמוזים שמות קודש. אלא דיש לומר כי מה שאסרו למחוק זהו דבר הנגלה ומפורסם. בשו"ת אגרות משה (אורח-חיים ד, לט) חידש שכל הקדושה שבספרים הוא רק מטעם שלומדים בהם, ולאחר שפסקו ללמוד בהם, אין בהם יותר קדושה. ואף שלאבד בידיים אסור, אבל לגרום לאיבודם על ידי הנחתם במיכלים אין איסור. ודבריו מיירי בתלמוד ומפרשים (אך לא בחומשים שיש בהם שמות קודש). וציין דאין להקשות מכך שמצינו שמות קודש בש"ס כיוון שהתורה נתנה להיכתב ולפיכך חל על השמות בחומש קדושה. אולם בתורה שבע"פ שלא ניתנה להיכתב, אזי רק כאשר לומדים בספרים חלה הקדושה על השמות, וממילא אם נתבלו ואינם ראויים ללימוד, פקעה מהם הקדושה. אציין כי דבריו אינם סותרים כי בעת הלימוד עדיף לקרוא את הגמרא תוך הזכרת השמות במפורש (שו"ת שאילת יעבץ א, פא. שו"ת אגרות משה אורח-חיים ב, נו. שו"ת יחוה-דעת ג, יג). בנדון שאלתנו, חזיתי שבשו"ת אגרות משה (יורה-דעה ב, קמב) העלה שאין במחיקת קלטת שיש בה אזכרות איסור, אלא שהדבר נראה מכוער, ולפיכך יש למוחקו בגרמא. בשו"ת יביע אומר (ד יורה-דעה כ) ובשו"ת ישיב יצחק (יא, כא) התירו למחוק בטייפ אף שיש בו דברי קדושה ושמות הקודש, וכן הסכים לזה בשו"ת ציץ אליעזר (יג, א). ובוודאי שכאשר משליך את הקלטת לאשפה אין לך גרמא גדולה מזה. בשו"ת יחוה דעת (ד, נ) העלה להתיר וביאר כי "מאחר שאין בסרט הרשם-קול צורת אותיות כלל, אלא שגלי הקול נקלטים על הסרט בדרך אלקטרונית שאי אפשר בשום פנים להבחין בהם למראה עיניו של אדם, ורק על ידי פעולה חשמלית ניתן לשמוע שוב... לפיכך אין מקום לאסור מחיקתם על ידי הקלטה אחרת, אף על פי שיש בהם שמות הקודש" (וכן איתא בספר עמוד הימיני עמוד שסג). וכן מצאתי שהתיר בשו"ת משנה הלכות (ה, קנט), ונשען שם על הגמרא במסכת גיטין (יט, ב) דאמר שמואל נתן לה נייר חלק ואמר לה הרי זה גיטיך מגורשת חיישינן שמא במי מילין כתבו. ועיי"ש בהמשך שמשמע שם כי כתב הנבלע בנייר אינו כתב כלל. וציין: לא אסרה תורה למחוק דיבור ולמשל כשאדם יוציא מפיו איזה דיבור או ברכה או תפלה ויבא אחר על יד פיו ברוח פיו או בידו לדחוף הדברים אין בזה איסור מחיקת השם, דאיסור מחיקה לא אמרו אלא כשהשם נכתב כדרך הכתיבה בכל אופן שרושמין וכותבים, ומעתה המדבר ודבריו נקלטו ע"י טייפרעקארדער דליכא שם שום כתב וגם לא ניכר רושם הכתב כלל אלא שדיבורו נשמע ע"י מכונה אין זה בכלל כתיבה כלל... עכ"פ נראה דקדושת הכתב אינו אלא כשנכתב על הנייר ונמצא איזה רישום אבל קול הנשמע ע"י פעולת מכונות אין זה בכלל כתיבה כלל, אלא הוא פעולת איזה מכונות שתוכל לשמוע הקול ע"י איזה סימנים העושים קצת פעולות בהטייפ כשמדברים שם ואין זה אלא לצד היותר מין רישום ופחות מזה ולכן לפענ"ד מעיקר דינא לא מצאתי שום איסור מ"מ למעשה הרוצה להחמיר על עצמו תבא עליו ברכה. אולם בשו"ת שבט הלוי (ב, קנד) כתב לגבי מחיקת קלטת טייפ אשר יש בה אזכרות שיעשה זאת דווקא ע"י קטן (וכן הציע המנחת-יצחק), וידוע דבשו"ת בית יצחק (יורה-דעה ב, קב אות יג) כתב כי בבית אפרים (סא, ב) התיר לעשות גרם מחיקה ע"י קטן. בעניין מאבד ע"י גרמא עיין בשו"ת עין יצחק (א אורח-חיים ה אות לז), מנחת פתים (יורה-דעה רעו, ט), חזו"א (יורה-דעה קסד אות ב) ושו"ת מנחת יצחק (א, יז. ג, קב). בספר פניני הלכה (ליקוטים א, ה) כתב: "ולעניין מחיקת הקלטת, דעת רוב הפוסקים שאין בזה איסור, כיוון שאין ממשות של כתב בקלטת, אלא שבכל זאת היו שחששו שמא הדבר נראה כמחיקה וכפגיעה בשם שמיים. ושמעתי מהרב מרדכי אליהו שליט"א הלכה למעשה, שאין להתחיל את המחיקה משם השם, אבל אם מתחילים את המחיקה לפני כן, הרי שהמחיקה בגרמא ואין בזה איסור". אף בשו"ת מראה הבזק (ג, קלז) דן האם מותר למחוק קלטת שיש בה שמות קודש, והאם מותר להכניסה למקומות שאינם נקיים. וציין כי מעיקר הדין אין איסור במחיקתם מהקלטת. ועיין עוד בקשרי מלחמה (ג, מא). אולם נראה דטוב לנהוג בהם כבוד ולא לבזותם (הליכות-שלמה תפלה כ, בדבר-הלכה סקל"ד) וכן פסק בשו"ת חלקת-יעקב (אורח-חיים קכד, ב). ועיין עוד בספר גם אני אודך (עניינים שונים ב, סד אות לח) שכתב הגר"א נבנצל לגבי קלטת עם דברי תורה ש"יכול לזורקה, כי לא כתובים בה דברי תורה". בהכיני את הספר לדפוס ראיתי דיש להוסיף משו"ת תשובות והנהגות (ו, רכ) שיצא לאור, ואלו דבריו: "לענין מחיקת סרט הקלטה שבו מוקלט שם תפלה וברכות... מן הדין אין בזה שום חשש איסור עיי"ש. אבל יש אנשי מעשה שנמנעים מכך שמפחדים שזהו פגיעה בכבודו ית', וכל המרבה בכבודו ית"ש הרי"ז משובח". לדינא אמרתי לתלמיד כי הוא יכול להשליך את הקלטת לאשפה וטוב שיניח את הקלטת בתוך שקית.
תשובת הרב אלחנן פרינץ (שו"ת אבני דרך, יז, קנז): בוודאי דאם יכול אתה להזיז את הגמרא בלי להעיר את אביך עליך לעשות זאת. אני מבין כי השאלה היא באופן שלא ניתן להיז את הגמרא בלי להקיץ את אביך. בספר חסידים קטן (מרבי משה הכהן בן אחותו של הרא"ש) איתא: "ואל תישן על הספר. חדא, שאתה עושה כר וכסות ומצוות לאו להנות נתנו. ועוד, שתוריד רירך עליו ואין לך בזיון יותר מזה". וכן הובא גם בספר מנוחה וקדושה (בהקדמתו אות ו) דחייב לשמוט הספר מתחת הישן דאסור לו לראות זלזול הספר. וכ"כ גם ספר דברי שלום (ח"ה, פסקי-הלכות סי' לה) ובספר מכבדי אכבד (ח, א). (ואמר לי מחבר הספר, כי שמע דיש לחלק בין ספרים של פעם, דכאשר היה יושן התפירה היתה נקרעת והדבר היה פוגם בספרים. מה שא"כ בספרים בימינו). וחזיתי בספר אהל יעקב (תשובות הפוסקים ח"א עמוד רסד) שכתב בעל שו"ת שואלין ודורשין כי אין להעיר את אביו, דהרי כיבודו הוא מהתורה, בעוד שמירת ספרי קודש הוי דרבנן (או הנהגה טובה), ע"ש. יתרה מכך, בספר גנזי הקודש הובא בשם הגר"נ קרליץ זצ"ל דכיוון שהנרדם על הספר זה לאונסו, ואין בזה איסור. ובמה שממשיך לישון אין מתעורר כאן בזיון חדש, אלא הכל משתייך לאונס בתחילה. וזה אף באדם רגיל (ולא רק באביו). וציין שם לשו"ת שלמת חיים (תקסו) דאין להקיץ מי שנרדם על ספר כיון שהוא דרך לימודו. וע"ע בספר אהל יעקב (כבוד וקדושת ספרים ו הערה ז) מובא בשם הגריש"א זצ"ל דאין ההרדמות על הספר בזיון, דאדרבה מתוך שיגע הרבה בלימודו התעייף ונרדם. ובקושטא מצינו בספר לבושי בדים לבנו של הקרבן נתנאל (דרוש ל אות שלב) בשם רבנו יחיאל מפריז: "שהתלמידים בעת שעוסקים בתורה מתוך עייפות ונרדמים תוך כדי לימוד וישנים על הספר, באמצע השינה זב מהם הריר, אותו ריר הקב"ה משמרו ועושהו טל של תחיית המתים". ולפ"ז משמע כי שינה זו ערבה לפני קוב"ה ואין להעיר את האדם, וכ"ש אם זה אביו. אולם אם אביו יצטער שבנו לא העירו, על הבן להקיץ את אביו, כפי שכבר כתב בבאר היטב (יורה-דעה רמ, סקט"ז) בשם ספר חסידים (שלז). ועיין בחיי אדם (סז אות יא) דמצווה להעיר את אביו אם יצטער, אם לא יעיר אותו (וע"ע בשו"ת מנחת דוד ג, ח). וע"ע בבית מתתיהו (ה, כז) ובספר גם אני אודך לגר"מ גבאי (ו, ח עמוד צט).
הרב יצחק זילברשטיין (מוסף יתד נאמן, שבת קודש, גליון 12): נאמר (בב"ב כא) ומתקנת יהושע בן גמלא ואילך התקינו שיהיו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, ועל סמך זה נאמר במשנה שהדר בחצר לא יכול למחות בקול תינוקות הלומדים ולא יכול לומר שאינו יכול לישון. ובשו"ע (חו"מ קנ"ו ג') נאמר יש ללמד תינוקות ישראל תורה בתוך ביתו ואין השכנים יכולים למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולים לישן מקול התינוקות של בית רבן, והוא הדין לכל מילי דמצוה שאינם יכולים למחות בידם. לאור זאת היה נראה שאין לך מצוה גדולה מללמוד בצוותא באוטובוס שיש בזה זיכוי הרבים וברוב עם הדרת מלך, וחוסך דברים בטלים ודברים אסורים, ולכן אין למחות ביד המגיד שיעור. ומעשה בתלמיד ישיבה שחשקה נפשו בתורה ולמד בישיבה בקול רם, והשכנים מסביב מחו בידו, והורה מרן החזו"א זצוק"ל שאי אפשר למחות בידו כי אין התורה נדחית מפני גזל שינה. ובגמרא שבת (קיח) נאמר יהא חלקי ממושיבי בית המדרש ולא ממעמידי בית המדרש, ופרש"י חזנים מאספי תלמידים בכל יום לבוא. וביעב"ץ ביאר, שמושיבי בית המדרש אע"פ שהם עצמם אין לומדים רק משמשים, ובפרט באוטובוס, שהשטן מקטרג בדרכים, אין למחות ביד הלומדים, וזכות גדולה הוא ללמוד בצוותא.
תשובת הראל שפירא: כפי שציינת בצדק, בלוח סדר לימוד הדף היומי שפרסם הרב מאיר שפירא עם התחלת הסבב הראשון של לימוד הדף היומי מופיע הסדר כפי שפירטת בשאלתך. בתשובה שנכתבה באותה התקופה על ידי הרב אהרן לעווין (שו"ת אבני חפץ, סימן נג) הוא מציין ש"קמו מפקפקים על זה", ותשובתו עוסקת באריכות בכדי להצדיק את הסדר שקבע הרב מאיר שפירא (והוא "הסדר הנהוג אצלנו בש"ס בבלי" לפי דבריו). ככל הנראה, כפי הנראה מתשובתו, המפקפקים טענו שיש ללמוד לפי סדר המסכתות המובא בהקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות: יבמות, כתובות, נדרים, נזיר, גיטין, סוטה, קידושין. בתשובתו הוא ציין גם לדעת התיו"ט שכתב שיש להקדים את סוטה לפני גיטין (וכנהוג אצלנו בסדר לימוד הדף היומי). אמנם, בפועל, סדר לימוד הדף היומי הוא כפי שפירטת בתשובתך, ולא כפי הלוח שפרסם הרב מאיר שפירא עם התחלת הסבב הראשון של לימוד הדף היומי, ואשר קיבל חיזוק בתשובה של הרב אהרן לעווין. מתברר ששינוי הסדר בוצע כבר בסבב לימוד הדף היומי הראשון, עוד טרם למדו לראשונה מסכתות אלו. ב"קול קורא" שיצא על ידי הרב מאיר שפירא עבור גיוס כספים לישיבת חכמי לובלין, הוא מציין שבתאריך ט' בניסן תרפ"ז יסיימו את לימוד מסכת גיטין, המסכת התשעה עשר, וכך לשונו: "קול קורא! חברי לדעה! סיום מס' גיטין יהי' אי"ה ביום ב' פ' אחרי ט' ניסן תרפ"ז, הוא הסיום התשעה עשר אשר זכינו עליו בעזהי"ת. ואי"ה ביום שלאחריו הוא יום ג' פ' אחרי י' ניסן תתחילו ללמוד מס' קדושין ועליכם להרכיש חברים חדשים ללימוד הדף יומי כי עבודה חשובה היא לפני המקום ב"ה. ויחד עם זה מתבקשים אתם לעשות תעמולה גדולה לקבץ מכל יהודי חרד הגראשען יומי סכום 89 גר כמספר הדפים שסיימנו, לטובת בנין המוסד הקדוש "ישיבת חכמי לובלין"...". החשבון הנ"ל, של סיום מסכת גיטין בתאריך ט' בניסן תרפ"ז, וכן ציון העובדה שהיא המסכת התשעה עשר, מסתדר עם העובדה שלמדו כבר אז את מסכת סוטה לפני מסכת גיטין, וכנהוג אצלנו כפי שציינת בשאלתך. כך שמתברר, שלמרות שבלוח הדף היומי שפרסם הרב מאיר שפירא עם התחלת הסבב הראשון של לימוד הדף היומי הוא תכנן שילמדו את מסכת גיטין לפני מסכת סוטה, הרי שבסופו של דבר סדר המסכתות השתנה, אולי בעקבות "המפקפקים" שהוזכרו בתשובת הרב אהרן לעווין, ולימוד מסכת גיטין בסבב הלימוד של הדף היומי נקבע לאחר מסכת סוטה ולא לפניה, ולאחריה מסכת קידושין.
תשובת הרב יוסף צבי רימון (ע"פ ספרו "ערב פסח שחל בשבת" (מהדורת ה'תשפ"א), עמ' 163-166): נחלקו הפוסקים האם מותר ללמוד בערב תשעה באב לאחר חצות (כשחל בחול). בשו"ת תרומת הדשן (סימן מ"ד) כתב שאסור ללמוד תורה לאחר חצות, ואילו המהרש"ל (הובא בט"ז, תקנ"ג, ס"ק ב) כתב שמותר ללמוד תורה. להלכה, הרמ"א (תקנ"ג, ב) כותב שנוהגים שלא ללמוד לאחר חצות אלא בדברים שמותרים בתשעה באב. כאשר תשעה באב חל בשבת, כתב הלקט יושר (ח"א עמ' קי) שאין ללמוד במשך כל השבת, ואילו המהרי"ל (סימן מ"ד) כתב שאסור ללמוד לאחר חצות היום. מה הדין כאשר תשעה באב חל ביום ראשון? בדברי המהרי"ל עצמו יש מקום להתלבט מה הדין (עיינו שו"ת כתב סופר, או"ח, סימן ק"א ד"ה ולתשלום), אולם הרמ"א (דרכי משה תקנ"ד, ס"ק א) כותב בשמו שאם תשעה באב חל ביום ראשון אסור ללמוד בתורה בשבת אחר חצות. להלכה פוסק הרמ"א בלשון הזו (תקנ"ג, ב): "ונהגו שלא ללמוד בערב תשעה באב מחצות ואילך כי אם בדברים המותרים בתשעה באב. ולכן אם חל בשבת אין אומרים פרקי אבות". ונחלקו האחרונים בהבנת פסיקת הרמ"א. לדעת כנסת הגדולה (הגהות בית יוסף, תקנ"ד, ב), המילים "אם חל בשבת" מתייחסות למקרה שתשעה באב עצמו חל בשבת, ורק אז אסור ללמוד תורה בשבת, אך אם תשעה באב חל ביום ראשון - מותר ללמוד תורה כל השבת. לעומתו, הלבוש (תקנ"ג, ב) הבין שהמילים "אם חל בשבת" מתייחסות לערב תשעה באב (מפני שזהו הנושא שבו עסק הרמ"א), והסיק מכאן שגם כאשר תשעה באב חל ביום ראשון – אסור ללמוד תורה בשבת החל מחצות היום (וכך הבין גם המשנה ברורה (ס"ק ט) את פסיקת הרמ"א). כיצד ייתכן שאסור ללמוד תורה בשבת? כיצד אסרו ללמוד בשבת ולא החשיבו זאת כאבלות בפרהסיה בשבת? באופן פשוט הסיבה לכך היא שבהלכות אבלות פוסק השולחן ערוך (יו"ד ת', א; על פי הרא"ש, מועד קטן פ"ג, סימן כ"ח) שלימוד תורה נחשב אבלות בצנעה, שהרי גם אם אדם לא לומד או שהוא עוסק בדברים הרעים – לא ניכר שהוא עושה זאת מחמת האבלות (לבוש שם; דברי סופרים השלם שם, ס"ק יח ועמ"ד ס"ק מו). אולם בשו"ת חתם סופר (או"ח, סימן קנ"ו) ביאר את איסור הלימוד באופן שונה. לדעתו, האיסור ללמוד בערב תשעה באב לא נובע מדין אבלות שמתחיל מעט לפני תשעה באב, אלא טעם הדבר הוא שמי שלומד ביום מהרהר בלילה במה שלמד, ונמצא שהאדם שמח בדברי התורה בתשעה באב עצמו: "ולפע"ד משום דכל מה שלומד מחצות ואילך עדיין מחשבתו עליו והרהורו גביה בלילה, ונכנס לאבל כשהוא שמח, אם כן גם בשבת אחר חצות אסור, שאיננו משום אבילות דעצמו אלא משום לילה שאחריה, ומשום הכי נוהג גם בשבת". לכן, גם אם נאמר שאין שום אבלות בשבת, הרי שכאשר תשעה באב חל במוצאי שבת אסור יהיה ללמוד בשבת כדי לא להרהר בדברי תורה ולשמוח בהם בתשעה באב עצמו. הלכה למעשה: להלכה, המגן אברהם (תקנ"ג, ס"ק ז), האליה רבה (ס"ק ד) וכף החיים (תקנ"ג, ס"ק יח) החמירו ואסרו ללמוד החל מחצות היום בשבת (פרט לדברים המותרים), בין אם תשעה באב עצמו חל בשבת ובין אם הוא חל ביום ראשון. אולם אחרונים רבים חולקים על כך וסוברים שאפילו כאשר תשעה באב עצמו חל בשבת (וקל וחומר כאשר תשעה באב חל ביום ראשון) מותר ללמוד תורה במשך כל השבת כולה, וכך פוסק המשנה ברורה (ס"ק י) למעשה: והט"ז מפקפק מאד על מניעת הלימוד בשבת ומסיים דהלומד בשבת אחר חצות לא הפסיד שכרו, והיינו אפילו כשחל ט' באב בשבת, וכל שכן כשחל ערב ט' באב בשבת. ונראה דיש לסמוך על זה אחרי דאפילו כשחל בחול כמה אחרונים מקילין וכנ"ל. לאור זאת בוודאי שיש להקל כאשר תשעה באב חל ביום ראשון, שניתן ללמוד כרגיל במשך כל השבת (ועיינו ביאור הלכה שם ד"ה ולכן).
הראל שפירא: לכאורה שאלתך היא למעשה מה הנוהג שבעולם, שהרי אין בכך הלכה מחייבת. כמובן, מטרת המסגרת של הדף היומי היא שכולם ילמדו יחד את אותו דף גמרא באותו היום, וכך תהיה לכולם שפה אחידה ומשותפת כאשר כולם יעסקו יחד באותו דף גמרא באותו היום, אך אין בכך כדי לקבוע מסמרות מתי מתחיל היום לעניין הדף היומי ומתי הוא מסתיים. היתרון ללמוד בלילה את הדף של מחר הוא בכך שבמהלך כל היום, כאשר לומדים שונים ידברו ויעסקו בעניינים שונים שהופיעו בדף, תוכל להיות בעניינים ותוכל להשתתף, וזאת מכיוון שכבר למדת את הדף אמש. מאידך, אם תלמד את הדף של היום רק בלילה הבא (ולא אמש), הרי שתרגיש פחות שייך במידה ותיקלע לפורום זה או אחר בו יעסקו בדף היומי. יתרון נוסף הוא בכך שבמקרה ויום אחד תפספס את הלימוד השוטף, הרי שמבחינת הרגשתך לא תיקלע לפיגור ניכר, ואם עד היום הקדמת את כולם בדף אחד (בכמה שעות בלבד) הרי שמעתה והלאה תהיה מאוחר לכולם בדף אחד בלבד למשך שעות בודדות בלבד ועוד באותו היום תלמד את הדף כאשר יגיע הלילה. בנוסף, בהרבה תחומים בחיים עדיף תמיד להיות בין הראשונים ולא להיגרר בין האחרונים מסיבות שונות, ולכן עדיף ללמוד את הדף היומי מוקדם ככל האפשר ולא בין האחרונים. אגב, בראשית לימוד הדף היומי במחזור הראשון, מפורסם הדבר, שהאדמו"ר מגור אמר לחסידיו בליל ראש השנה לאחר תפילת ערבית, שהוא הולך ללמוד את הדף היומי (והיתה לכך השפעה רבה על חסידיו שהלכו גם הם ללמוד דף יומי). הרי לנו שהוא למד בלילה את הדף של מחר... מאידך, נראה שהנוהג הרווח בעולם הוא שלומדים בלילה את הדף היומי שאחרים למדו באותו היום שחלף, ו"בקדשים הלילה הולך אחרי היום"... גם בסקר שערכנו בפורטל הדף היומי התברר לנו כי 79% מהלומדים (הלומדים דף יומי בלילה) לומדים את הדף שאחרים למדו במהלך היום שחלף, ורק 21% מהלומדים השיבו שהם לומדים בלילה את הדף היומי שאחרים ילמדו מחר במהלך היום. כמובן, שהדבר החשוב הוא להצליח לקבוע מסגרת קבועה ללימוד הדף היומי ולהתמיד בה בכל יום ויום/לילה, בין אם מחליטים ללמוד את הדף הקודם ובין אם מחליטים ללמוד את הדף הבא, ו"אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי לִשְׁקֹד עַל־דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם".
