דעו רבותי שאין ראוי לנו להאמין אלא באחד משלושה דברים:
הראשון – דבר שתהיה עליו ראיה ברורה מדעתו של אדם כגון חכמת החשבון וגיאמטריאות והתקופות.
והשני – דבר שישיגו האדם באחד מחמשת ההרגשות, כגון שידע בוודאי שזה אדום וזה שחור וכיוצא בזה בראיית עינו או שיטעם שזה מר וזה מתוק או שימשש שזה חם וזה קר או שישמע שזה קול צרור וזה קול הברה או שיריח שזה ריח ערב וזה ריח באוש וכיוצא באלו.
והשלישי – דבר שיקבל אותו האדם מן הנביאים ומן הצדיקים. וצריך לבעל דעה לחלק בדעתו ובמחשבתו כל הדברים שהוא מאמין בהם, ויאמר: זה האמנתי בו מפני הקבלה, וזה האמנתי בו מפני ההרגשה, וזה האמנתי בו מפני הדעה.
וכל מי שיאמין בדבר אחר שאינו משלשת המינים האלו עליו נאמר פתי יאמין לכל דבר...

החולי הגדול והרעה החולה, שכל הדברים שימצא אדם כתובים יעלה על לבו בתחילה שהם אמת, וכל שכן אם יהיו ספרים קדמונים ואם נתעסקו אנשים רבים באותן הספרים, ונשאו ונתנו בהן – מיד יקפוץ דעתו של נמהר שאלו דברי חכמה, ויאמר בלבו וכי לשקר עשה עט סופרים ובחינם נשאו ונתנו אלו באלו הדברים?