ידיעות אחרונות | 7 ימים • 19.12.2017

הרב המשפחתי / לפני שבוע וחצי, כשהרב המפורסם (שרוב החילונים לא שמעו עליו) אהרן יהודה לייב שטיינמן בן ה־104 ז"ל לווה על ידי מאות אלפי חסידיו למנוחתו האחרונה, עבדנו באולפן של אייל בבני־ברק והיינו תחת מצור בגלל הפקקים.

ואז כשישבנו לאכול צהריים סיפרתי לחברים שהיה גם לנו רב משפיע במשפחה. אלא שהוא לא זכה להגיע לגיל המופלג הזה 104. "ספר, ספר", אמרו החבר'ה המשועממים תוך כדי אכילת שווארמה עם זרחן.

לא ידעתי עליו הרבה, אז נעזרתי בוויקיפדיה והקראתי להם שהרב שלי שמו היה הרב יהודה מאיר שפירא, שהקים את ישיבת לובלין בפולין ונחשב אצלנו לשאקל המשפחתי. עובדה שהיינו תולים את תמונתו על הקיר בבית. ותמיד אמרו לי שאני דומה לו, למרות שאני הייתי רק בן שבע והוא נראה בן 100 עם הזקן הארוך.

מלחמת לבנון העצובה / המשכתי לספר לחבריי שערב מלחמת לבנון העצובה הסתובבתי ביריד הספרים בירושלים עם עיתונאית בשם מיכל מירון ועם רס"ן גוני הרניק הירושלמי. וכך, בעודנו הולכים בשבילי היריד, נתקלתי בדוכן התורני בשני ספרים של הרב שפירא ורכשתי אותם (מה שצד את עיניי היה העובדה שהוא הלחין וכתב שירים). אחר כך יצאנו למלחמה ולקחתי איתי את שני הספרים בתיק.

אני חזרתי מהמלחמה עם הספרים של הרב. ולצערי גוני הרניק ז"ל, מפקד סיירת גולני, נהרג בקרב על כיבוש הבופור וחברתי העיתונאית מיכל מירון ז"ל מתה, בדיוק כמו הרב שפירא, לא בזמן ולפני הזמן.

הדף היומי / חבריי מחו דמעה כשסיימתי את הסיפור העצוב הזה. וכששאלו, "אוקיי, מה עשה האיש בשביל העם היהודי?" עניתי שהוא קבע הלכות, איחד והקים ישיבות, אבל בעיקר הנהיג את לימוד הדף היומי של הגמרא. וכשהרימו חבריי החילונים גבה, ציטטתי מוויקיפדיה דברים שנשא בפני אלפי חסידיו:

"נוסע לו יהודי ותחת בית שחיו מסכת ברכות. נוסע הוא שבועיים מישראל לארצות־הברית... לבסוף, כשהוא עומד על אדמת ארצות־הברית, נכנס הוא לבית המדרש ומוצא יהודים עוסקים באותו דף שבו עמד היום, ומצטרף ללומדים בחדווה".

וזה מה שקרה. בגלל הרב שפירא החלו אנשים ללמוד ברחבי העולם היהודי את אותו דף גמרא יומי, והמנהג נשמר עד היום. רק שכמו הרבה צדיקים, שפירא לא זכה לראות את מפעלו הגדול, כי הוא נפטר ממחלת הטיפוס בגיל 46. לרבי שפירא ולאשתו לא היו ילדים. אבל ככתוב בוויקיפדיה בסוף הערך שלו, אחת מאחיותיו, רחל, הייתה סבתא שלי. כבוד.

"שיעממתי אתכם?" שאלתי את חבריי. "לא, לא", ענו או בנימוס או בכנות. אחר כך ההלוויה גוועה, הפקקים נחלשו ונסענו הביתה.