ראשית אני מתנצל בפני כל אלו שסבורים, ובצדק, שאין כאן מקומה של סוגיא זו, אך אני כותב זאת כדי למנוע מהקוראים ליפול בטעות, ובתקווה שתצא מכך תועלת לציבור, ודי לחכימא...

מה ידוע לנו על המונח "סוד העיבור", ומה היה הידע של גדולי ישראל שנתקבל במסורת?

שאלה זו רחבה וכוללת בתוכה כמה תקופות וכמה פרטים. התשובה דלקמן מבוססת רק על מקורות ברורים, ולא על סברות ונטיות לב של מאן-דהו.

ליתר מיקוד, נשאל גם את השאלה המצומצמת יותר: האם יש הוכחה לידע אסטרונומי/קוסמוגרפי (תיאור היקום) שהגיע במסורת מסיני או מהנביאים?

הערה: כשאני מביא מרכאות, הכוונה לציטוט מדויק.
הערה נוספת: מטבע העיסוק בעניין אזכיר כאן בקצרה את כ"ט י"ב תשצ"ג. אך העיסוק בערך זה ובשאלה כיצד אפשר להגיע אליו, לא יורחב במסגרת זו.

כהקדמה כללית לשאלה זו. יש לשים לב ששם המושג "סוד העיבור" לא אומר שמדובר במסורת מסיני או מנביאים (לא כתוב "מסורת העיבור"), אלא לכך שלא פרסמו את ידע זה (רמב"ם קיחדוש החודש פי"א ה"ד "ואין מוסרין אותו לכל אדם").
כמו כן יש להוסיף, שבספר עקידת יצחק (שמות שער לז סוף ד"ה שמעו דף מו., ומעין זה ביפה תואר על בראשית רבה ב-ו ד"ה ולא) כתב שהיה אסור לחכמי ישראל (לדעתו) ללמוד נושאים מדעיים שאין להם השלכה הלכתית, מטעם ביטול תורה. וכל ההיתר בלימוד עניינים אסטרונומיים הוא רק בדברים שיש להם השלכה לדיני שקיעה זריחה וקידוש החודש.
ולדינים אלו אין שום נפק"מ גם אם נאמר שהארץ שטוחה (יפה תואר שם). כמובן שלא כולם קיבלו את דעתם, אבל עצם המציאות של דעה זו אומרת שאין הכרח לומר שחז"ל כן ידעו את ידע זה.

נדון עכשיו על התקופות השונות:

בתקופת התנך
כתוב "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים". כלומר ידוע לנו שבני יששכר עסקו בחישובים שקשורים ללוח השנה. מה הם חישבו? לצורך מה?
ברור לכל (נוציא את שיטת הרס"ג המחודשת, שלהרבה דעות גם הוא עצמו לא סבר את מה שכתוב בשמו) שעד תקופת הלל האמורא קידוש החודש נעשה ע"י הראיה, כמפורש במשנה ובגמרא בסוגיות רבות. כלומר, לצורך קביעת המועדים, בעצם לא היה צורך בשום חישוב.
במשך הדורות, מתקופת עזרא ועד הלל, ככל הנראה בשלבים, נוספו ללוח כמה כללים שלא תלויים בראייה. כמפורש בגמרא. מימות עזרא לא מצינו אלול מעובר, לאחר מכן לא אדו ראש (בגמרא לא מופיע בשם זה, אבל הכללים נמצאים). כללים אלה לא הצריכו ידע אסטרונומי כלשהו. גם אורך המולד הממוצע (כט יב תשצג) לא היה נצרך לצורך קביעת המולד, שכן הוא נקבע ע"פ הראיה.
אמנם היתה תועלת בידע אסטרונומי של זמני ראיית הירח, לצורך "לאכחושי סהדי" (ר"ה כ:, ובעוד מקומות בלשונות אחרים). כלומר, ע"י ידע שיש לבית דין הם יכולים לפעמים להבין שהעדים משקרים. ידע זה לא מחויב לצורך קידוש החודש, ולכן אין לנו ראיה שהוא היה קיים בתקופות שבהם אין לנו עדות לגביו. כמו כן, חלק מהידע הזה הוא בסיסי ביותר, למשל "כיצד אנו מעידים על האשה שילדה ולמחרת עוברה בין שיניה" (ר"ה כה.).
ועוד, לגבי בני יששכר, יש מדרש (הובא בסמ"ק מצוריך מצווה קג, ובעוד מקומות) שבני יששכר חישבו את המולד הממוצע במשך שנים רבות באופן טבעי, ובשלבים הראשונים היה להם חוסר דיוק משמעותי - בהתחלה חשבו שהוא 29 יום בדיוק ובמשך הזמן שיפרו את הדיוק. כלומר, יתכן שגם אם היה ידע אסטרונומי, הוא הגיע בדרכים טבעיות.
לסיכום התקופה - אין לנו ראיה לידע אסטרונומי מורכב שהגיע במסורת.

בתקופת המשנה והגמרא
מוזכרת הברייתא "סוד העיבור" (ר"ה כ:) ששנויה ברמזים (רש"י שם). מה אנו יודעים מכך על ידע אסטרונומי קדום? כמעט כלום. אפילו שמואל, מגדולי האמוראים ומגדולי הבקיאים באסטרונומיה (שאמר "נהירין לי שבילי דרקיעא וכו'") לא הבין את הקטע המובא בגמרא מברייתא זו (שם).
ההסבר של הגמרא בקטע הנ"ל קשה מאוד, וראשונים רבים שברו על כך קולמוסים רבים להתאים את פירושו עם המציאות (לכאורה לא מתיישב עם המציאות שהלבנה נסתרת רק 24 שעות, ולא מתיישב שההבדל בין ישראל לבבל הוא 6 שעות. לכן האריכו בכך המפרשים ופירשו כל אחד בדרכו).

המשך בהודעה הבאה...