לגבי אופיו של החזו"א אכן הוא השכיל לליבם של ילדים אבל התכוונתי זר לו מצד נתינת הכח והזמן, ומדה מסויימת של קלות ראש. אבל על טעם וריח.

אחיו של ר' זאב, הלא הוא ר' שרגא פייבל (היה מנהל רוחני בישיבת עץ חיים) היה גיס של חתנה.
כלומר לרבנית אמו של החזון איש היה חתן ר' שמואל גריינימן (מו"ל חפץ חיים על התורה ואת החזון איש, אביו של ר' חיים גריינימן), ור' שרגא פייבל היה נשוי לאחותו (הרבנית שושנה).

מסיפור לסיפור. סיפר לי ר' זאב שהחתונה של אחיו הנ"ל היתה בבית של הג"ר חיים עוזר. ובין המשתתפים היה מרן הסטייפלר זצ"ל עם בנו ר' חיים שהיה אז בן שנתיים ומחצה. בשלב מסויים הציב הסטייפלר את היניק על השולחן מול עיניו של ר' חיים עוזר, וחיימקה הקטן פתח פיו בחכמה ואמר את שמות כל המסכתות מברכות ועד עוקצין. וכשסיים הושיט ידו אל ר' חיים עוזר ואמר "גיב א צוקערל" (תן סוכריה. כנראה היה רגיל כך בביתו לקבל בגמר הקונץ...) לתשואות הצחוק של כל הנוכחים. ר' חיים עוזר שאל את הסטייפלר בתמיהה איך עשית את זה? הסטייפלר אמר לו הוא מתקשה להירדם ואני מרדים אותו עם ניגון שבו אני שר את שמות המסכתות וכך הוא קלט...

זה שמעתי בעצמי מאח של החתן בחתונה הנ"ל.