אם כבר נסחפנו מחוץ למסכת תמורה, אשלים בספור קטן ממקור ראשון.

שמעתי מיהודי אחד שלמד בישיבת אור ישראל לצעירים בערך בשנת תשיג אצל הגאון רבי יוסף רוזובסקי אחיו של רבי שמואל זכר צדיקים לברכה, ור' יוסף הזכיר בשיעור רש"ש. שאלו אחד התלמידים מי זה? (בשנים ההם הנערים באו מרקע שונה לגמרי מאשר היום ואכמ"ל). אמר ר' יוסף שמתם לב בטח שהמסכת מתחילה בדף ב. מה עם דף א? זה דף השער שצריך ללמוד גם אותו מפניו ומאחוריו, ובו יבוארו בקצרה מי הם המפרשים. גם את זה צריך לדעת!

לימים בא אותו תלמיד ללמוד בישיבה הגדולה דפוניבז', והיה הרב דפוניבז' רבי יוסף שלמה כהנמן מוסר שיעוריו הכלליים מדי שבת בשבתו. בתוך דבריו הזכיר סברא של "רבי שמואל שטראשון". הבחורים תמהו איש אל רעהו עד שעברה הרינה במחנה שהכוונה לרש"ש... אותו כבר כולם היכירו...

ומסיפור על הרב לסיפור נוסף. שמעתי מהגאון רבי דוד פוברסקי זצ"ל שכל ידיעה מהמפרשים שהוא מביא בשיעור או בספריו הוא בודקה קודם במקורה ואינו סומך על אף מצטט "אפילו לא על המנחת חינוך". וכל זה משום מעשה שהיה. שפעם אחת בשיעורו ביום חמישי הביא איזה רמב"ם ודן בו. ובשבת קדש הרב מפוניבז' הביא את אותו רמב"ם בצורה אחרת. ואחרי השיעור ניגשו בחורים רבים לר' דוד להעיר לו שהוא הביא את הרמב"ם לא נכון. וכך אמר רבי דוד; באותה שעה נלחצתי מאד. משום שלמען האמת לא ראיתי עכשיו את הרמב"ם בפנים אלא ראיתיו מובא במנחת חינוך. וסמכתי עליו. באותה שעה גמלה בליבי ההחלטה שלא אסמוך יותר על אף אחד אפילו לא על המנחת חינוך. אמנם - הפטיר רבי דוד - דוקא המנחת חינוך צדק והרב שציטט מזכרונו הוא שטעה באותה פעם, אבל אני כבר בהחלטתי אעמודה...

ומענין הבאה מדוייקת לאותו ענין. בצעירותי זכיתי כמה פעמים לקבל עידוד ממרן הסטייפלר זצ"ל לכתוב חידושי תורה. והיה רגיל לומר כשבאים לכתוב חידושי תורה, מלבד העמל על הסברות שאומרים שיהיו ישרות, צריך להקפיד על שני דברים הנראים טכניים. הא' שכל מראי המקומות יובאו בדקדוק, כלומר שאכן כתוב במקור כמו שמביאים בשמו. והב' שלא תהיה טעות בחשבון המהלך. כי לפעמים הרעיון טוב אבל כל החשבון של הלפי זה בטעות יסודו ואכמ"ל, וכדי ביזיון וקצף. אמנם עדיין יתכן שיבואו אחרים וימצאו פירכות למהלך ממקומות אחרים וכדומה, זה לא נורא, כך דרכה של תורה, אבל טעויות בהבאת המקורות ובחשבון, את זה צריך למנוע מראש.

ובעסוקין בענין מרן זצ"ל בערב ראש חדש אדר, זכור אזכור איך פעם אחת ביום הפורים הלכתי לבית מרן עם בחור אחד עילוי גדול, והיה בדיחא דעתיה טובא. והעיז פניו אותו בחור, לפי שהיתה שעת הכושר, ושאל את מרן (בכתב כנהוג) האם נכונה השמועה שהוא נרדם בפגישה הראשונה שלו עם רעייתו הרבנית. (הסיפור היה שהיה צריך לנסוע ברכבת עשר או עשרים שעות, והסטייפלר עשה משמר ארוך כדרכו בחשבון שיישן ברכבת. אבל הספסלים היו מרופדים והוא חשש לשעטנז ועמד כל הדרך, וכשהגיע לעיירה הקטנה קוסובה להיפגש, רק נכנס העירה וכבר הביאוהו אל משפחת קרליץ ומיד לפגישה, והוא היה יומיים ללא שינה ונרדם באמצע... יש עוד פרטים מענינים על מה שקרה שם ומה חששה הרבנית ומה הרגיעה אחיה החזון איש ואכ"מ). הסטייפלר אישר בחיוך את העובדה. כתב לו הבחור שהוא, הסטייפלר, לא הראשון שנרדם בפגישה. שאלו מרן מי עשה את זה לפניי? כתב הבחור "אדם הראשון".... כמעט עוד מהדהדות באזני קולות הצחוק הרועם של מרן זצ"ל. אשרי עין ראתה.

הזכרתי את החזון איש והרב מפוניבז' בחדא מחתא, ונותר דיו בקולמוס לעוד כמה עובדות מענינות עמם. במיוחד בענין סיני ועוקר הרים (מהרב ברטלר בשביל כדי...) אבל חוששני שכבר רשמתי אותה בעבר...

באמת הזכירוני שכבר רשמתי זאת, אבל אני איני יודע לעשות קישורים. אולי אזכה ומלאכתי תיעשה על ידי אחרים.