הרב מרדכי אליהו סיפר שהוא בא פעם לנחם את אחד הרבנים בימי אבלותו, והנה הוא לומד כרגיל, ולא עניני אבלות דוקא. הוא גער בו על כך, והוא ענה לו שהוא עושה כן ע"פ אותו ירושלמי. ואותו רב אכן היה חובב ירושלמי מאוד. והרב אליהו לא הסכים עמו.
על פי כל הסימנים מדובר ברב גורן.

לשון הבית יוסף יורה דעה סימן שפד, ד:
"גרסינן תו בירושלמי - אם היה להוט אחר התורה מותר, ולא כתבוהו הפוסקים".
משמעות דבריו שאין הלכה כירושלמי.
ואין לומר שלא כתבוהו משום ששייך רק ליחידים,
שהרי הלכה נדירה יותר הובאה בשולחן ערוך אבן העזר סימן א סעיף ד [מהרמב"ם הלכות אישות פרק טו הלכה ג]:
"ומי שחשקה נפשו בתורה, כבן עזאי, תמיד, ונדבק בה כל ימיו, ולא נשא אשה, אין בידו עון, והוא שלא יהא יצרו מתגבר עליו".