להלן ק ע"א נאמר:
דרך היחיד - ד' אמות. תנא, אחרים אומרים: כדי שיעבור חמור במשאו. אמר רב הונא: הלכה כאחרים. (ותניא אידך) דייני גולה (אומרים): שני גמדים ומחצה. ואמר רב הונא: הלכה כדייני גולה. והאמר רב הונא: הלכה כאחרים! אידי ואידי חד שיעורא הוא.

וכתב שם הרשב"ם:
ה"ג דייני גולה אמרי - והיינו שמואל וקרנא בפ"ק דסנהדרין (דף יז: ע"ש) והלכך לא גרסי' תניא דאמוראי נינהו אי נמי ה"ג תנו דייני גולה שונים ברייתא ובפ' בית כור (לקמן /בבא בתרא/ דף קז) גרסינן נמי הכי.

וגירסת הרש"ל בסוגייתנו (בעקבות הנ"ל?) היא:
...כאחרים ותנו דייני גולה שני גמדים...

וברש"ש בסוגייתנו (שהפנה לנ"ל) כתב:
... ותימה להזכירם בברייתא ולקרותם תנאים הלא אמוראי נינהו כולהון... וצ"ע... [אח"ז מצאתי בתוס' כתובות (צ"ב ב') בד"ה דינא שהעתיקו לימא בפלוגתא שטר כיס כו' וכ"נ מהרשב"ם כאן שגרס כן].

ואכן, ראה רשב"ם אצלנו בדיבור הקודם (ד"ה לימא בפלוגתא) שנראה שלא גרס את המילים "דהני תנאי דתניא".

וכן בדק"ס אצלנו הביא שבכת"י מינכן לא גרסו תיבות אלו, והוסיף והעיר בהגהות דברי סופרים (אות ז) ש"וכן ליתא בכל הכ"י ובס' המאור וכ"ל בד' פיזרו ווינציא רפ"א ורפ"ח ולובלין של"ו והוסיפוהו בטעות בד' יושטיניאן".


לולי כל כתבי-היד המפורשים הללו, אולי היה מקום בדוחק רק להציע ולומר שכל האמוראים הללו הם בתחילת תקופת האמוראים - ולכן אולי ושמא לעיתים הם חדרו לברייתות?
לדוגמא, האמורא "רב" כמדומני מופיע ב-3 ברייתות בתלמוד ["רב אבא"].
ר' חייא מופיע גם הוא, לדוגמא: חולין טו ע"ב.
ואולי שמא וייתכן, שאף האמוראים הללו (המאוחרים לרבי חייא ולרב) גם חדרו לתוך ברייתות??


ובהזדמנות זו, כדאי להכיר [כפי שמובא בקובץ המצו"ב] את פירוש המונחים "לימא כתנאי", "נימא הני תנאי כהני תנאי", שדומני שרבים מפרשים אותם בטעות אחרת.