דברי התפארת ישראל האלו מענינים מאוד.
האם ניתן להסיק מהם גם לענינים אחרים בהם המילה היוונית לא הובנה או נשתבשה אצל דוברי ארמית בלבד?

למשל, במסכת כתובות דף עב ע"ב:
"אמר רבי אסי אמר ר' יוחנן, קלתה אין בה משום פרוע ראש".
רש"י פירש קלתה סל.
הערוך למרות שבכל מקום פירש שקלתה זה סל, כאן פירש מטפחת, וזה תמוה.
אבל הלשון בירושלמי מסכת כתובות פרק ז ה"ו:
"ר' חייה בשם ר' יוחנן היוצאה בקפלטין שלה אין בה משו' ראשה פרוע".
ופירש בספר מוסף הערוך (ערך קפליטין) "בלשון רומיי שער ותלתלים ופאה נכרית".
(ובערך קפלט בערוך פירש שהוא ראש ביוונית).
וכתב בשו"ת שרידי אש חלק א סימן עח עמוד רכא:
"וז"ל הירושלמי: "ר' חייה בשם ר' יוחנן, היוצאה בקפלטון שלה אין בה משום ראשה פרוע. הדא דתימר לחצר, אבל למבוי יש בה משום יוצאה וראשה פרוע". ובבבלי: אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן, קלתה אין בה משום פרוע ראש. מכאן, שקלתה וקפלטון היינו הך".

האם ניתן לשער שמעתיקי הבבלי במשך הדורות שיבשו את המילה היוונית שלא היתה מוכרת להם? בא"י לעומת זאת היוונית היתה מצויה. והרבה מילים יווניות הובאו בירושלמי.

וגדולה מזו כתב הבית יוסף [אבן העזר סימן קכ, ט(ב)] בעניין מחלוקת הירושלמי ואמוראי הבבלי עצמם בדעת רבי יוחנן:
"ואף על גב דרב פפא מפליג בינייהו בני מערבא הוו בקיאי בדברי רבי יוחנן טפי מרב פפא".
וכן כתב הרש"ש על מסכת שקלים פרק ז משנה ד:
"זכרים עולות. פי' הרע"ב דרוב זכרים עולות כו'. נראה דתפס דברי ריו"ח בירושלמי... ואף שהוא נגד הש"ס שלנו בקדושין אליביה... ועוד דריו"ח ירושלמי הוה, ודאי ידעי טפי איך שאמר".


וסליחה ומחילה, הערה בעניין הביטוי "איש באמונתו יחיה". אני לא אוהב ביטוי זה. זהו כמובן שיבוש של הפסוק חבקוק ב, ד וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה. וביארו במסכת מכות דף כד ע"א שהאמונה בקב"ה היא הדבר החשוב ביותר. באו החפצים בפריקת העול והיפכו את המשמעות מקצה לקצה. במקום שיאמין בה' ובתורתו, הריהו מאמין באמונת עצמו.