רַב יוֹסֵף חֲלַשׁ אִיעַקַּר לֵיהּ תַּלְמוּדֵיהּ אַהְדְּרֵיהּ אַבָּיֵי קַמֵּיהּ הַיְינוּ דִּבְכָל דּוּכְתָּא אָמְרִינַן אָמַר רַב יוֹסֵף לָא שְׁמִיעַ לִי הָדָא שְׁמַעְתָּא אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי אַתְּ אַמְרִיתַהּ נִיהֲלַן וּמַהָא מַתְנִיתָא אַמְרִיתַהּ נִיהֲלַן כִּי הֲוָה גְּמִיר רַבִּי תְּלָת עֶשְׂרֵי אַפֵּי הִילְכָתָא אַגְמְרֵיהּ לְרַבִּי חִיָּיא שִׁבְעָה מִנְּהוֹן לְסוֹף חֲלַשׁ רַבִּי אַהְדַּר רַבִּי חִיָּיא קַמֵּיהּ הָנְהוּ שִׁבְעָה אַפֵּי דְּאַגְמְרֵיהּ שִׁיתָּא אַזְּדּוּ הֲוָה הָהוּא קַצָּרָא הֲוָה שְׁמִיעַ לֵיהּ לְרַבִּי כְּדַהֲוָה גָּרֵיס לְהוּ אֲזַל רַבִּי חִיָּיא וּגְמַר יָתְהוֹן קַמֵּי קַצָּרָא וַאֲתָא וְאַהְדַּר יָתְהוֹן קַמֵּי רַבִּי כַּד הֲוָה חָזֵי לֵיהּ רַבִּי לְהָהוּא קַצָּרָא אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַתָּה עָשִׂיתָ אוֹתִי וְאֶת חִיָּיא אִיכָּא דְאָמְרִי הָכִי קָאָמַר לֵיהּ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת חִיָּיא וְחִיָּיא עָשָׂה אוֹתִי.

כידוע, עיקר תלמודם של התנאים והאמוראים היה בעל פה, וגם אלו מביניהם שלא היו 'תנאים', כלומר השונים את המשניות והברייתות כדי להיות 'ספר מהלך על שתים', גם הם למדו הכל בעל פה וחזרו על כל תלמודם (!) אחת לתקופה קצרה ( שבועות עד חודשים ). בשיטה כזו, עצם ההפסקה מלחזור על הנלמד ולשנן את החומר כבר פוגע בזיכרון, ובודאי שמחלה קשה וממושכת דיה. מחלות זיהומיות היו נפוצות בעת העתיקה לא פחות מבימינו אלא שלא היתה עדיין אנטיביוטיקה והתרופות נועדו רק להקל על המחלות שאם לא הסתיימו במוות היו ממושכות מאד ויכלו להימשך שבועות וחודשים. ברור שבמצב כזה לא ניתן היה לשנן חומר רב והתוצאה היתה שכחה ניכרת כמתואר בגמרא. לקח לא מעט זמן אפילו להם לשנן מחדש את כל החומר, שיש לשער שנלמד ברובו כגירסא דינקותא, ולכן כל עוד לא היה מאורע ממושך שגרם להפסקה בשינון הם זכרו בעל פה את כל תלמודם.

אני תוהה אם יש קשר בין הכובס דלעיל והכובס שנזכר בכתובות קג,ב. ואשמח לקרא מדוע יש משלי כובסין והאם יש קשר לכך שדווקא כובס הקשיב לשינונו של רבי ולמד משמיעה בעל פה את מרבית תלמודו.
היש מי שיאיר עיני ?
תודה מראש.