ציידן, כפי שכתבו כאן כבר, הרי היא לחוף הכינרת. ועיין מעשה ברשב"ג בירושלמי שקלים פ"ו ה"ב, משם ברור כי ציידן נמצאת לחוף הכנרת.

ואין תימה, שהרי מצידה המזרחי של הכנרת, אין דין א"י, בדיוק כמו המחלוקת לגבי בית שאן שהזכרת בדבריך.

אבל אינך הראשון שהתבלבל בכך. ראה, למשל, את הכלל הידוע לגבי הלכה כרשב"ג:

בבבלי, ב"ב פרק עשירי (קעד.) למדנו:
אמר רבה בר חנה אמר ר' יוחנן כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו חוץ מערב וצידון וראיה אחרונה

בירושלמי המקביל, ב"ב פרק עשירי, למדנו מנגד:
תמן מרין בכל מקום הלכה כרשב"ג חוץ מערב וציידן וראיה אחרונה.

במקומות נוספים בבבלי ראינו כתוב "וצידן" (בכורות, סנהדרין, גיטין, כתובות, ב"ק וב"מ). כתיב זה יכול לייצג כתיב חסר גם של ציידן וגם של צידון.

===

נציבין, מקום מושבו של רבי יהודה בן בתירא, היתה בצפון-מזרח סוריה/דרום תורכיה של ימינו. העיר קיימת גם היום בדרום תורכיה, ושמה בתורכית Nusaybin. העיר נמצאת סמוך מאד לגבול עם סוריה, כאשר צמודה אליה מהצד הסורי העיר קמישלי - עיר בה היתה על לפני כמה עשרות שנים קהילה יהודית.
כפי שניתן לראות מהמפה בנקל, כדי להגיע מארץ ישראל לנציבין, היו יוצאים מאיזור הכינרת לכיוון דמשק. מארץ ישראל לדמשק הוליכו שלוש דרכים עיקריות.
המזרחית - בה הלכו לאורך הירדן, ובאיזור של צומת צמח דהיום, העפילו מזרחה אל הדרכים שהוליכו צפונה לכיוון דמשק (על נתיב דומה לדרך M5 שחוצה את סוריה כיום). העפלה כזו יכלה להיות מאיזור פיק או מאיזור הכביש המעפיל כיום לכיוון קצרין מגשר אריק.
השניה - העפלה מזרחה מהצד הצפוני של הכנרת - איזור גשר בנות יעקב היום, ומשם המשך כמו בקודמת.
השלישית - הליכה לאורך דרך החוף ומשם העפלה צפונה לכיוון דמשק. העפלה כזו היתה יכולה להיות - מדרום לצפון - בדרכים שיצאו מאזור צור, צידון או בירות (כביש בירות-דמשק דהיום, עובר על בסיס הצירים העתיקים).

כלומר, האזכור של הגעה לציידן בדרך לנציבין, יכול להתאים גם לבקעת הבטיחה וגם לצידון.