רצ"ב איגרת רסו, איגרות הראי"ה
ראו בעיקר סוף האיגרת:
"הערה אחת מוסיפים, שכל השנאות כולן, וחומרי דיניהן, הינם נאמרים רק במי שכבר ברי לנו שקיימנו בו מצות תוכחה.
וכאשר אין לנו בדור הזה ולא בכמה דורות שלפנינו, עפ"י עדות רבי עקיבא (ערכין טז) מי שיודע להוכיח, על כן נפל פותא בבירא, וכל הלכות הנוטות לרוגז ושנאת אחים נעשות הן כפרשת בן סורר ומורה, עיר הנידחת ובית המנוגע, למ"ד לא היו ולא עתידין להיות ולא עתידין להיות ונכתבו משום דרוש וקבל שכר.

והשכר של הדרישה גדול הוא מאד, כי הוא המלח המעמיד צביון הטוב ע"י תגבורת שנאת הרע בכל ענפיו, וכיון שהוא עשה באורח למודי (= תאורטי, לא היו בפועל) את פעולתו איננו מניח בפועל לרשע משחית באמת להשתרש כלל ועיקר".