להלן הקטע הרלוונטי מתוך מאמרו של הרב מאיר בר-אילן.
(אעיר שראיתי חשיבות לנ"ד בהערה 20 י.ק.)

וכך כתוב שם:
"...ספר נוסף מהמוזכרים לעיל אשר ראוי לעיון הוא נבואת אחיה השילוני, ספר שקיומו היה ידוע עד עתה רק מהתנ"ך. ברם, לא מן הנמנע כי הספר הזה היה מוכר לחכמי התלמוד, שכן יש עליו ידיעה מיוחדת במינה ממרוקו במאה השבע עשרה.
בערובין סה ע"א הובאה הלכה תוך הסתמכות על הכתוב:אמר רב חייא בר אשי אמר רב: כל שאין דעתו מיושבת עליו - אל יתפלל, משום שנא' 'בצר אל יורה'. רבי חנינא, ביומא דרתח לא מצלי. אמר: 'בצר אל יורה' כתיב.

כידוע, המשמעות של 'שנאמר' בטרמינולוגיה התלמודית היא 'ככתוב', וכבר נתקשו בכך.[20] רש"י אף שאל בפירוש היכן כתוב 'בצר אל יורה', והוא מעיר בפירושו כך: 'בדקתי אחר המקרא זה ואינו בכל הכתובים, ושמא בספר בן סירא הוא'. כלומר, כשם שספר בן סירא צוטט בתלמוד במלת הצעה 'כתוב', או 'כדכתיב', וכדומה, אף שאינו ספר מקראי,[21] יתכן שגם הפסוק הבלתי ידוע ומוזכר בתלמוד לקוח מספר זה (אלא שהספר לא היה תחת ידיו של רש"י לבודקו). ברם, פסוק זה אינו בבן סירא, ומקורו נותר עלום. והנה, בספרו של ר' משה בירדוגו, ראש משביר, על מסכת עירובין כתוב בגליון כך:

אמר הצעיר שמא"י הלוי: זכורני שראיתי בכתבי הרב הגדול כמוהר"ר יעקב אבן צור זלה"ה שראה בכתבי החכם כמה"ר יעקב עטייא ז"ל כי בעיר פאס יע"א הובא לידו ס' אחיה השילוני וכתוב בו פסוק זה, וז"ל: 'ויאמר שלמה אל כל העם: שפטו איש את אחיו בצדק, איש מכם בצר אל יורה', ע"כ. אך לא נשאר בזכרוני באיזה קאפיטולו מהספר. וזאת תהיה לעדה כי הן בעון עול הגלות ומגרש"י הערים היו בעכרינו לאבד ממנו כל הון יקר ונעים, תורתן של ראשונים כמלאכים, ואף גם זאת דברי הנביאים פה אחד.[22

[20] בכ"י מינכן (עמ' 91, שורה 4): 'אל יתפלל שנ' בצר אל יורה'. עיין: רבינוביץ, עמ' 263. ברם, בה"ג (עמ' 48), הביא את הגמרא: 'אמ' מר בצר אל יורה', וכך, כביכול נפתרה הבעייה. והנה, אף כי יש הסבורים שזהו הנוסח העיקרי (עיין שם בהערות), הרי דומה כי אין זה אלא תיקון של הטקסט על מנת לעקוף את הקושי האמיתי: מהו מקורו של כתוב זה.