סגנון התירוץ שלך מזכיר בהחלט את הדברים המובאים פעמים בגמרא: "לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי".
ועל פי זה, נבאר שכאן יש לומר "לא אמרתי כלומר לא סבירא לי" - כלומר, כעת לא סבירא לי (ובכלל לא משנה אם אמרתי בעבר או לא אמרתי).
זאת אומרת: כאשר ר' יוחנן כאן ענה שהוא לא אמר זאת בעבר, אין לפרש שהוא מתכוון לומר שלא אמר אלא הוא מתכוון לומר שהוא לא סובר כך (וכעת).


[ואגב, במאמר "על מטבע הלשון 'לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי' בתלמוד הבבלי" מאת אבינועם כהן, תרביץ שנה נג תשמד עמ' 472-467 - טען לפרש שהמילים "כלומר לא סבירא לי" הם תוספת מאוחרת/סבוראית.
בהתחלה, הביטוי "לא שמיע לי" היה מובן, אך מכיון שעלה חשש מאוחר יותר שיהיה מי שיפרש שהכוונה היא שלא שמע באוזניו, אז נוספה התוספת המבארת שהכוונה היא שלא סבירא לי.
(ושם במאמר גם עמד על 2 ביאורים שונים בביאור המילה "כלומר" בדברי חז"ל בתקופות השונות).]