בתחילה חשבתי מפני מיעוט המקומות שמובא בש"ס תרגום יונתן, בתענית (שלכאורה אינו מרש"י) מופיע ברש"י פעם אחת, בבא בתרא כאן וגם ברשב"ם עוד פעם, ובמסכת ע"ז ברש"י פעם אחת, ובמסכתינו (קל"ג ע"ב) נמצא על הנהגתו בנכסיו, ובדף (קל"ד ע"א) מוזכר גדלותו, העדיף רש"י להביא ממנו, אלא שזה אינו תירוץ מספיק כי כבר בשמואל א, גם מופיע קודם בתרגום יונתן על המילה ויבזהו פעמיים (י כז - יז מב) ושטיה, אלא שרש"י כיוון לתרץ קושיה שעולה מדוע הגמרא כתבה את המילה "ושט" בארמית, בשונה משאר העבירות בעל הרג וכו' שכתבה בלה"ק ורק בזה כתבה בארמית "ושט" ולא "ביזה" את הבכורה כלשון הפסוק, (כעין זה הקשה בבניהו ע"ש) ומכח זה הבין רש"י שהמילה "ושט" בארמית מורחבת יותר וכוללת כל מיני הגדרות של ביזיון, וזה מה שרואים בתרגום יונתן שמתרגם מילה נוספת "הקלתני" שזה גם "שט". ויש להוסיף דהרי במסורה מובא עוד "ויבז" במגילת אסתר ששם נאמר ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי וכו', וזה אינו בזיון בפעולה מעשית זה היה בעיניו במחשבתו, וכאן לפי שצירף זאת עם ארבע עבירות חמורות הבין רש"י שהגמרא מורה בכך שצריך להיות בזיון יותר ממשי (ועיין בתוספות בא על נערה וכו'), וכן ראינו שבלשון התורה מופיע עוד לשון כעין זה כי דבר ה' בזה כו' ושם אונקלוס תרגם "בסר", כך שמוכיח קצת שבלשון הקודש אין כל הלשונות משורש ב.ז.ה. מורים בדווקא על בזיון מעשי, ופעמים כך ופעמים כך, אבל שט בארמית לכאורה לשון כוללני יותר למשמעות ברורה של פעולה מעשית של בזיון, באמירה או במעשה ממש ולא רק במחשבה, ועל כן גם תרגום אונקלוס שינה בתרגומו על "ויבז" שט ולא כפי שמתרגם על בזה - בסר.

עוד אפשר כיוון והסבר נוסף המתחבר להנאמר לעיל, ואולי אף ברור יותר, כי הרי לא ראינו בתורה פעולה ממשית של עשיו לבזות את הבכורה אלא מכירתה, שהוא הסכים להחשיב את יעקב לפניו למרות שהוא הראשון, והן הן ממש הדברים בתלונה שם בנביא מי היה אמור להיות ראשון בלומר את דבריו, וכפי שרש"י שם מסביר, ומדוע הקלותני - להיות אתה קודם, וכי לא היה דברי ראשון להשיב את מלכי, וקודם לכן בא דברינו אליו להשיבו, כמו שכתוב למעלה (פסוק יב), ודבר כל ישראל בא אל המלך.