לענין השאלה מה המקור לכלל זה
אותו כלל מובא גם בזבחים דף סג ע''א ובמנחות דף יט ע''ב וכעין זה מובא בשם ר''ש בן לקיש (עיין מש''כ על כלל זה בדעת ר''ל ועוד בברכת אברהם על כתובות דף מ ע''א בארוכה)
ובקרבן אהרן על תורת כהנים צו פרשתא ב סוף פרק ב אות ה כתב וז''ל הכי קאמר כל מקום שאתה מוצא שני מקראות, שאם תרצה לקיים אחד מהם לבדו תקיים שניהם, ואם תרצה לקיים כל אחד מהם לבדו תבטל, בעת אשר תקיים זה את חבירו, באופן שכדי לקיים את שניהם צריך אתה לעשות שניהם, טוב לך שתקיים את שניהם בקיום האחד, ולא שתקיים את שניהם בזה אחר זה, כיון שבאופן הזה כעת אשר תקיים אחד תבטל חבירו, המשל הכתוב אמר לפני ה' אל פני המזבח, אם תקיים את שניהם ויגישה למערב ולדרומית לכאן ולכאן, בעת אשר תוגש למערב לא תוגש אל דרום, ובעת אשר תוגש לדרום לא תוגש אל מערב, ולזה טוב לך שתאמר שמגישה בדרומה של קרן, שבזה בבת אחת אתה מקיים את שניהם לפני ה' ואל פני המזבח, באופן שבזה נוכל לקיים פירוש רש"י ז"ל, אלא שבפ"ב דסוטה [יד, ב] פירש רש"י ז"ל יכול יגישנה לאחד מהם, רצה למערב רצה לדרומה, ואמר שה"ג לה בתורת כהנים, וגם במס' זבחים פרק ו' [סג, ב] אמר ה"ג יכול יגישנה למערבה או לדרומה של קרן. ונראה דלא רצה לפרש שיגישנה לשניהם כמו שנראה מפ"ב דמנחות [יט, ב], ולזה נראה לי דטעות נפל במסכת מנחות, וצריך לגרוס בדברי רש"י ז"ל במערבה ובדרומה כאן או כאן, והכי נראה אחר דמאומרו במערבה ובדרומה כאן וכאן משמע, ומה צריך לפרש בזה, אלא מה שפירש הוא שאינו לשניהם אלא כאן או כאן, והכי פירושו רבי אליעזר דריש ליה לקרא בענין אחר, וזה שלא היה מכה המקראות זו בזו ואומר שהם סותרים לעשות פשרה ביניהם, אלא אמר שמה שאני יכול לומר הוא שאחר שאמר לפני ה' אל פני המזבח ואחר שהם שני מקומות שונים ולא אמר ואל פני המזבח, נראה שרצה בשניהם ועזב אותו לבחירתו, שאילו אמר ואל פני המזבח, היינו אומרים שתהיה ההקרבה לשני המקומות, ועכשיו שאמר אל פני, נאמר שההגשה תלויה בבחירת הכהן, והכי קאמר קרא, הקרב אותה או לפני ה' או אל פני המזבח, ואם כן יגישנה או למערבה של מזבח שהוא לפני ה', או לדרומה שהוא אל פני המזבח.
אמרת. כלומר הרי אתה אומר לי ותשיבני שאין אני יכול לומר זה.
כל מקום שאתה מוצא וכו'. דטוב לקיים את שני הדברים, ולא לתפוס אחד מהם כמו שאמרתי ולבטל הב', ואף על גב שבאומרנו או זה או זה, אנו מקיימים את שניהם ולא מבטלין שום אחד מהם, עם כל זה אחר שבבחירת האחד מהם אנו עוזבים האחר, הילכך כיון דאפשר לתפוס שניהם יחד, תו לא מוקמינן רצה זה או רצה זה, אלא נתפוס המקיים שניהם כיון דאפשר, ואין זה אלא אם תתפוס את פני המזבח בדרום, שבזה קיימת גם כן לפני ה'.
ונרלענ''ד לתרץ דהרי בכל הש"ס אמרינן הלכה כדברי המכריע ולדוגמא במס' שבת דף לט כל מקום שאתה מוצא שנים חלוקין ואחד מכריע הלכה כדברי המכריע וזה היה הנר לרגלי הפוסקים על כן נרלע''ד לומר שגם כאן אינו כלל גמור כיג מידות דהתורה נדרשת בהם אלא הכרעה (וכעין הכלל של שני כתובים המכחישים זה את זה)
ובסברא דכלל זה כתב בספר אמרי אבנר חידושי ש''ס לר' סעדון על הגמ' כאן וז''ל לכאורה מהראוי לתפוס מקרא שמקיים לפני ה' היינו בצד מערב טפי ממקיים אל פני המזבח היינו בצד בדרום וכן מורה ובא סדר הקדימות בפסוק אלא בפשוטו צריך לקיים שניהם וזאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרון לפני ה' אל פני המזבח ואפשר דהוא גזרת הכתוב לעיכובא מ"מ בדרך הדרש אפשר לומר דחזינן הכא דרך ומהלך בדרכי נועם התורה כל מקום שאתה מוצא שני מקראות אחד מקיים עצמו ומקיים דברי חבירו ואחד שמקיים עצמו ומבטל דברי חבירו מניחין את שמקיים עצמו ומבטל דברי חבירו ותופסין את שמקיים עצמו ומקיים חבירו יש צירוף ואין דחיה כלומר ההנחה הכוללת הינה הפסיקה לשלימות לחישוב מורחב אמיתי ולדרכי נועם וזהו חן ערכה של תורתינו הקדושה
ובענין מה ששאלת בסוף מה הענין לכאורה שהגשת המנחה תהיה בקרן זו ולא במקום אחר, ניחא שתהיה לפני ה', זה פשוט, אך מדוע דווקא אל פני המזבח,
במיוחד מכיון שמדובר בסופו של דבר בקצה המערבי של הפאה הדרומית ולא במרכז שהוא יותר ראוי לשם 'פני המזבח' ?
(אם הבנתי נכון את דבריך) י''ל דהוא גזירת הכתוב ויש להוסיף בזה את דברי מש''כ בספר דבר משנה על הרמבם בהל' מעה''ק פי''ג הל' יב וז''ל דקרא כתיב ויקרא ו' ז' לפני ה' דהיינו בצד מערב של המזבח מול פחח ההיכל וכתיב נמי המס אל פני המזבח שמשמעותא לדרומה של מזבח צד שהכבש היתה דזהו פניו של המזבח הא כיצד מגישה בקרן דרומית מערביח לצאת ידי שניהם גמ' והנה רבינו פסק בהל' בית הבחירה פ"ה הל' טו שהמזבח הימה רובו בדרומו של העזרה ונמצא דהך קרן זוית לא הוי מול ההיכל כלל וצ"ל דכל שטח העזרה ממערבו של המזבח מיקרי לפני ה' דהא רובו של קיר מערבי עומדת מול ההיכל עכ''ל
וכעי''ז כתבו בארוכה בקובץ הערות וביאורים (תרלג קובץ דתלמידי אהלי תורה תשנב גילון תרלג (לה) עמ' 16 בקונטרס ובספר המחבר את כל הקבצים תרכו-תרלג בעמ' 279) עי''ש
ועוד כתב בספר דרש לר' ארליך על קידושין עמ' 34 סי' יז כתב נראה שלר"א עיקר פשט לפני ה' הוא כל מקום לפני ה' כל צד מערב ופני המזבח כל מקום בצד דרום והיה מקום לומר שע"י ההכחשה נאמר או מערב או דרום וכל צד יתקיים באופן חלקי כעין דעת ר' אליעזר בחג לה' ביצה ט"ו ואומר ר' אלעזר שעדיף להעביר את המשמעות דרום כולו"' לדרום שעי"ז יתקיים כל התוכן שלה ועי' יומא כ' כתוב אחד אומר כל הלילה והקטיר וכתוב אחד אומר כל הלילה והרים הא כיצד חלקה חציו להקטרה וחציו להרמה