מנחות קז ע"א

דף קז - א

ומשנינן: אף בעולת העוף איכא  מוראה ונוצה שאינם עולים על המזבח, וכמאמר הכתוב בפרשת עולה "והסיר את מוראתו בנוצתה, והשליך אותה אצל המזבח קדמה אל מקום הדשן", והם נבלעים במקומם.

ואכתי מקשינן: והאיכא נסכים, כלומר יין הנסכים שנותנים את הכל לספלים שעל גבי המזבח!?

ומשנינן: יין הנסכים אינו מקטר על המזבח אלא לשיתין שבצידי המזבח אזלי [מן הספלים נשפך הדם לשיתין ולא עולה על המזבח]. ^[1]

ואכתי מקשינן: והאיכא מנחת נסכים שהיא עולה כליל על המזבח ואין קומצין הימנה!? ^[2]

ומשנינן: לא נתכוין זה למנחה, כיון דאיכא מנחה דאכלי כהנים מינה - לא פסיקא ליה.

שנינו במשנה: הרי עלי זהב, לא יפחות מדינר זהב:

ומקשינן: מנין שנתכוין זה למטבע, ודלמא נתכוין לנסכא [חתיכת זהב]!? ^[3]

אמר תירץ רבי אלעזר:

הכא במאי עסקינן: בכגון דאמר "הרי עלי מטבע זהב".

ואכתי מקשינן: ודילמא לא נתכוין זה לדינר, אלא לפריטי [פרוטות] של זהב!?

אמר תירץ רב פפא:

פריטי דדהבא לא עבדי אינשי [פרוטות של זהב אין דרך לעשותם].

שנינו במשנה: כסף, לא יפחות מדינר:

ומקשינן: ודלמא נסכא [שמא נתכוין לחתיכת כסף ולא למטבע]!?

אמר תירץ רבי אלעזר: כגון דאמר "הרי עלי מטבע של כסף".

ואכתי מקשינן: ודילמא פריטי [שמא נתכוין לפרוטות של כסף]!?

אמר תירץ רב ששת:

הכא במאי עסקינן באתרא דלא סגי פריטי דכספא [במקום שאין פרוטות של כסף יוצאות בהוצאה].

שנינו במשנה: נחושת לא יפחות ממעה כסף: ^[4]

תניא: רבי אליעזר בן יעקב [חולק על משנתנו ו] אומר:

האומר "הרי עלי נחושת": לא יפחות מכמות נחושת כדי לעשות צינורא קטנה [מזלג קטן] של נחושת.

ומפרשינן: למאי חזיא [לאיזה שימוש במקדש ראויה צינורא זו], כי מסתמא לא נתכוין לפחות מדבר הראוי לתשמיש כל שהוא?

אמר פירש אביי: שמחטטין בה את הפתילות [מסירים מהפתילות את ראשן השרוף], וומקנחין בה את הנרות ^[5] של המנורה מהאפר שבתוכם.

ואם אמר "הרי עלי ברזל: תניא:

אחרים אומרים: האומר "הרי עלי ברזל", לא יפחות מכמות של ברזל כדי לעשות ממנו "כליה עורב", שהן מסמרות חדים שהיו נותנים בראש גג ההיכל, כדי שלא ישבו שם העורבים ויטנפו את הגג.

וכמה הוא שיעור הברזל: אמר פירש רב יוסף אמה על אמה.

איכא דאמרי:

תניא: לא יפחות מאמה על אמה, ועל זה נשאלה השאלה בית המדרש: למאי חזיא? וכתשובה אמר רב יוסף: לכליה עורב.

מתניתין:

האומר "הרי עלי יין" לנסכם בפני עצמם: ^[6] הרי זה לא יפחות משלשה לוגין של יין, שהוא השיעור הפחות שבנסכים, כי כך הם נסכי הכבש הפחותים.

האומר "הרי עלי שמן" להקריבו בפני עצמו: הרי זה לא יפחות מלוג, משום ששיעור זה מביא אדם למנחת נדבה הקטנה ביותר.

רבי אומר: שלשה לוגין, שהוא השיעור הפחות שבנסכים, כי כך הוא שיעור השמן למנחת נסכי הכבש, ובגמרא יתבאר טעם מחלוקתם.

ואם בא לפנינו ואמר "פירשתי - כמה יין או שמן - ואולם איני יודע מה [כמה] פירשתי":

יביא - נסכי יין או שמן - כשיעור נסכי יום המרובה [יום שבו מביאים את הכמות המרובה ביותר של נסכים], היינו יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת, שהרי מביא נסכי יין ושמן לשלושה עשר פרים, לשני אילים ולשמונה עשר כבשים.

גמרא:

תנו רבנן:

כתיב בפרשת נסכים מקרא שהוא מיותר: "כל האזרח יעשה ככה את אלה", ומלמד שמתנדבין יין בפני עצמו.

וכמה מתנדבין? שלשה לוגין כשיעור נסכי הכבש.

ומנין שאם רצה להוסיף על הכמות כגון להביא חמשה לוגין שאינו שיעור של נסכים - יוסיף, ^[7] תלמוד לומר "יהיה".

יכול יפחות משלשה לוגין, תלמוד לומר "ככה".

שנינו במשנה: שמן לא יפחות מן הלוג, רבי אומר: שלשה לוגין:

שואלת הגמרא: במאי קא מיפלגי, מה הוא יסוד מחלוקתם, שלרבי מביא לוג כשיעור שמן למנחת נדבה, ולרבנן מביא הוא שיעור הפחות שבנסכים?

אמרוה פירשוה רבנן קמיה דרב פפא:

ב"דון מינה ומינה" וב"דון מינה ואוקים באתרה", קא מיפלגי, כלומר, ענין מסוים שאתה למד פרט בדינו מענין אחר, האם אנו אומרים: למד מאותו ענין ותן לו דין של אותו ענין, או שאנו אומרים: למד מאותו ענין אותו פרט שאתה נזקק ללמוד, והחזירהו למקומו להיות דינו של פרט זה כשאר דיניו של הענין הלמד.

רבנן סברי: דון מינה ומינה, דהיינו: נסכי שמן הבאים בפני עצמן נלמדים ממנחת נדבה, מה מנחה מתנדבין, אף שמן נמי מתנדבין שהרי אמרה תורה גבי מנחת נדבה "וכי תקריב קרבן מנחה", ובאה תיבת "קרבן" ללמד שמתנדבין שמן.

ומינה, כלומר, ומאחר שממנחת נדבה אתה למד תן לו דין מנחת נדבה, מה מנחה בלוג שמן אף שמן בלוג.

ורבי סבר: דון מינה ואוקי באתרה, כלומר, עיקר דין נדבת שמן לנסכים נלמד ממנחה שנאמר בה "קרבן": מה מנחה מתנדבין, אף שמן נמי מתנדבין; ואוקי באתרה, כלומר, החזירהו למקומו להיות דין נדבת שמן כנסכים הבאים עם הזבח, מה נסכים אין לך בהם פחות משלשת לוגין, אף שמן נמי שלשת לוגין. ^[8]

אמר להו רב פפא:

אי ממנחה גמר לה רבי [אם אכן כדבריכם כן הוא, שאף רבי למד לנדבת שמן ממנחה], כי אז דכולי עלמא לא פליגי [לא היו נחלקים] שדון מינה ומינה, והיה די בלוג שמן לרבי כמו לחכמים.

אלא, רבי מ"אזרח" האמור בנסכים הוא דגמיר לה, כשם שמרבה הכתוב נדבת יין, כן מרבה הכתוב נדבת שמן; ומאחר שמנסכים הוא למד, הרי דינו כנסכים שאין בהם פחות משלשת לוגי שמן.

אמר תמה ליה רב הונא בריה דרב נתן לרב פפא:

ומי מצית אמרת הכי [איך יכול אתה לומר שרבי למד נדבת שמן מנסכים ולא ממנחה]!?

והתניא: "וכי תקריב קרבן מנחה" מלמד שמתנדבין שמן, וכמה מתנדבין: שלשת לוגין -

והרי מאן שמעת ליה דאמר שלשת לוגין הלוא רבי הוא, וקא מייתי ליה [ומפורש שלמד את דינו] מ"קרבן" ולא מנסכים.

אמר הודה ליה רב פפא לרב הונא בריה דרב נתן:

אי תניא תניא, כלומר, כיון שתניא כדבריך איני עומד בדברי.

שנינו במשנה: פירשתי ואיני יודע מה פירשתי, יביא כיום מרובה:

תנא בברייתא לפרש מה הוא יום המרובה: כיום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת.

מתניתין:

האומר "הרי עלי עולה" יביא כבש זכר.

רבי אלעזר בן עזריה אומר:

יביא אם ירצה או תור או בן יונה.

ואם בא לפנינו ואמר "פירשתי להביא עולה מן הבקר ואיני יודע מה פירשתי":

יביא פר ועגל זכרים. ^[9]

ואם אמר "פירשתי להביא עולה מן הבהמה, ואיני יודע מה פירשתי": יביא פר ועגל [היינו: זכר גדול וקטן מן הבקר] איל שעיר [היינו: זכר גדול מן הכבשים והעיזים] גדי וטלה [היינו: זכר קטן מן העזים ומן הכבשים].

ואם אמר "פירשתי להביא עולה ואיני יודע מה פירשתי [אם בקר אם צאן] ":

^*)ע"כ שייך לדף קו ע"ב לשיתים אזלי. ובעינן מידי דליהוי קרב על המזבח ממש. והא דאמרן בפירקין דלעיל מביא יין ומזלפו על גבי המזבח שמואל אמרה:

מנחת נסכים. דאותה מנחה כולה כליל:

כיון דאיכא שאר מנחות דאכלי כהנים מינייהו השירים:

הלכך לא פסיקא ליה. לא פסיק ואמר מנחת נסכים דלא אמר שום מידי דאיכא באותה מין שנאכל לכהנים ולהכי ליכא לספוקא במנחת נסכים:

ודלמא פריטי מטבע קטנה של זהב. פריטי כעין טריסות:

צינורא פלך של נחשת שראשו כפוף ועשוי לשוות בו זהב:

מוחטין. מקנה הדשן של פתילה כשהוא עמום:

ומקנחין בו נרות כשהשמן והפתילה כולה כלה:

מכולי עורב. לוח של ברזל שהוא אמה על אמה ומלא כולו מסמרין ומשימין אותו בראש גג המקדש והגג משופע למעלה כעין כובע ושם בראשו היה עושה כליא עורב שמכלה העורב שלא ינוח שם שלא יטנף הגג:

שמן סתם לא יפחות מן הלוג. ודלא כר' עקיבא בפירקין דלעיל:

פירשתי ואיני יודע מה פירשתי או יין או שמן ואיני יודע נמי כמה לוגין:

כיום מרובה. מכל אחד ואחד משמן ומיין. מפרש בגמ' האי כיום מרובה:

הרי עולה סתם יביא כבש. דזהו פחות שבכל הקרבנות. ומפרש בגמרא דלא פליגי:

יביא פר ועגל דאיכא למימר עגל נדר ואיכא למימר פר נדר ומוקמינן לה כר':

מן הבהמה. דיודע אני שפרשתי אחד מקרבנות בהמה. וגדיא. טליא. דאיכא לספוקי אי זכר אי נקבה נדר מבהמה:

אזרח. יעשה ככה דכתיב בסוף פרשת נסכים אחר דפירש כולהו נסכים:

מלמד שמתנדבין יין לחוד. ולהכי ילפינן מיניה יין ולא שמן דבההיא פרשת נסכים משתעי בנסכים דיין לחוד בלא שום מנחה. אבל בשמן לחוד בלא מנחה לא משתעי כלל:

שמן סתם דון מינה דמנחה מה מנחה שמתנדבין אותה בפני עצמה בלא זבח אף שמן נמי מתנדב בפני עצמו בלא שום מנחה:

מה מנחה בלוג. דמנחה סגי לה בחד לוג שמן. שמן הבא בפ"ע נמי סגי בלוג:

בנסכים דשמן דומיא בנסכים דיין:

אלא ר' דאמר ג' לוגין מאזרח גמר לה מיין דקא מייתינן ליה מאזרח מהתם גמר ר' דכי היכי דמתנדבין יין הכי נמי שמן וכי היכי דיין ג' לוגין אף שמן ג' לוגין:

ומי מצית אמרת דמאזרח גמר והתניא כי יקריב מכם קרבן ומהכא גמיר:

אי תניא דמקרבן גמר. תניא:

כיום טוב הראשון של חג שחל בשבת. דהוו י"ג פרים וי"ד כבשים וב' אלים (ושעיר) וב' תמידין וב' מוספין של שבת. וכשיעור נסכים של כל אלו יביא:

גמרא ברזל כו' וכמה אר"י אמה ע"א איכא דאמרי כו'. בשבת שם הגי' להפך ע"ש. מזה נ"ל דאין חילוק בין לישנא דסתמא לא"ד. ורש"י בחולין (נ) מחלק ביניהן. ועי' ברא"ש פ"ג דר"ה סי' ה' בסופו מחלוקת הפוסקים בזה:

במשנה פירשתי מן הבקר כו' יביא פר ועגל כו'. ק"ל למה לא יצטרך ג"כ להביא בן בקר דהיינו בן שתים שהרי יש לו שם בפ"ע כדאיתא בר"ה (י) ויהיה מזה ראיה להרמב"ם בפ"א מהלכות מעה"ק דפר הוא ג"כ בן שתים וכגירסתינו בפ"ק דפרה וחכמים אומרים אף בני ג' ודלא כהר"ש ומהר"ם שם. ואולי י"ל כיון דפר נקרא ג"כ פר בן בקר עי' תוס' ר"ה שם לכן אפילו אמר בן בקר יוצא בהבאת פר אף לרבי. שוב נזכרתי שכבר עמד בזה הט"א בר"ה שם וע"ש ובמה שהעירותי עליו בק"א:

רש"י ד"ה יביא. הזכרים גדולים וקטנים דהיינו כו'. כצ"ל:

תד"ה ראב"ע. ואע"פ כו' לקנות קרבנות בירושלים כדאמרינן מעות כו'. ולע"ד י"ל דמע"ש שאני דאינו רשאי לחללו חוץ לירושלים על בהמה חו"ע לחכמים בסוכה (מ ב). ואפי' לר"מ לא שרי אלא על זכרים. ולהירושלמי שהביאו התוס' שם דוקא בדמאי שרי. וכן בהא דכריתות משום דהיו שופרות במקדש אשר היו מביאים דמי קיניהן לשם והב"ד היו קונין בעצמן עי' ספ"ז דשקלים. והנודר נדר בעירו. ולזה כוונו גם התוס':

גמ' ואיני יודע מה פירשתי יביא פר. עי' בטורי אבן ר"ה י ע"א ד"ה בן בקר:

תוס' ד"ה אי וכו' ובפ' כל שעה. ע"ש דפריך ר"פ כן לר' וא"כ אדרבה אינו כדס"ל לר"פ הכא ועי' בתוס' בפסחים שם ולעיל סד ע"א וצ"ע:

גמרא ומקנחין בה את הנרות כו' כצ״ל:

שם רבנן סברי דון מינה ומינה כו'. כתב מ"ו הב"ז הרמב"ם בפי"ז מה׳ מע״ק פסק כאן כרבנן וצ"ע דביבמות דע״ח ע"ב פסק דממזרי׳ ~אסרי׳~{צאן קדשים: אסורי'} איסור עולם אחד זכרים ואח׳ נקבות ודלא כר"א ור״ל אלא כרבנן דס״ל התם דון מינה ואוקי באתרא וכ״פ כל הפוסקי׳ בטור א״ה ס״ד וא"כ קשיא הלכתא אהלכתא ורבנן ארבנן. ובשבועות דל"א פסקו הפוסקים והרמב"ם ג"כ דמושבע מפי עצמו אינו חייב אלא בכופר בב״ד ומסיק בגמ׳ דס"ל דון מינה ואוקי באתרא וצ״ע ובההיא דשבועות הרגיש ג"כ בעל תוספת י"ט בזה והניחו בצ״ע עכ"ל. ולענ"ד לאו קושיא היא דבאמת רבנן ס"ל דון מינה ואוקי באתרא דהיינו היכא דדון עיקר הדבר מחבירו ולשאר דבריו אתה מוציא דינו מפורש בו ואתה יכול ללמוד מיניה וביה ואינך צריך ללמוד מחבירו העמידנו במקומו ואל תשווהו לחבירו {צאן קדשים: ממילא} גבי ממזר אתה לומד עיקר הדבר עד עולם מעמוני ומואבי ואוקי באתרא די׳ דורות דכתיב בממזר גופא א׳ זכרים וא׳ נקבות במשמע כמו שפרש"י ה״ה עד עולם דילפינן בג״ש נמי א׳ זכרים וא׳ נקבות וכן ~במשמע~{צאן קדשים: במסכת} שבועות ילפינן תחלה שבועת העדות משבועת הפקדון בג״ש לענין מושבע מפי עצמו ואוקי באתרא דילפינן מושבע מפי עצמו בשבועת העדות ממושבע מפי אחרים המפורש בשבועת העדות גופא ואינו צריך ללמדו משבועת הפקדון וכן בכ״מ אבל הכא ילפינן שמן ממנחה דמתנדבים ורבנן ס"ל דנדבת שמן הוי כמו נדבת מנחה ואי אתה אומר אוקי באתרא אתה צריך לומר כמו שמצינו בשמן חובה הבא עם מנחת חובה ולא מצינו בכל המנחות חובה יותר מלוג שמן חוץ ממנחת כהנים ומנחת כהן משוח דנתרבה ג' לוגין לעשרון מ"ה ס״ל לרבנן דון מינה ומינה בלוג שמן דהוי כמו אוקי באתרא וכ״פ הרמב״ם דהוי כמו מנחת נדבה ולא כנסכים ורבי ס"ל דהוי כמו נסכים והוי אוקי באתרא כנסכים כנ"ל ועיין ברש״י בסנהדרין דע״ה ע"ב כנ״ל ברור ונכון. והא דפסק הרמב״ם לעיל דס״ב לענין שלמי צבור דסגי לאח׳ שחיטה בתנופת חזה ושוק כרבנן דס"ל דון מינה ומינה משלמי יחיד אע"ג דדינו מפורש בשלמי צבור דתנופה מחיים שהן שלימים ולימא אוקי באתרא ה״ה לאחר שחיטה כמות שהן בחיים יש ליישב כיון דמסיק לעיל דטעמא דרבנן דשלמיהם ריבוי הוא ולא משום דון מינה ומינה ומ"ה פסק כרבנן ומ"ו הב״ז כתב בשם חתנו הגאון מהור"ר ישעיה כ״ץ זצ"ל תירוץ אחר על קושי׳ זו וז"ל דהיכא דהלימוד בא בג״ש הוי כאלו נכתב בפי׳ בהלמד אמרינן בה לפסק הלכ׳ אוקי באתרא דהוי כאלו כתוב באתרא בהדי׳ ולא צריכא למילף מהלמוד אבל מה שנלמד מהמלמד בהיקש או בריבוי אמרי׳ דון מינה ומינה וכרבנן כו' עכ״ל ומסיים והוא נכון מאוד. ותמיה לי דאישתמיט׳ מניה סוגיא דנדה דמ״ג ע״ב דיליף התם דש"ז מטמאה בנגיעה מריבוי דאו איש ופליגי התם אי מטמאה במגע דוקא בכעדשה או במשהו כרואה ומסיק ופליגי תנאי בעלמא אי דון מינה ומינה או אוקי באתרא פליגי נמי בנוגע בקרי ולפי פירושא האיך תלוי פלוגתא דעלמא בנוגע בקרי דילמא אף ע״ג דבעלמא ס"ל אוקי באתרה מודה בנוגע בקרי דון מינה ומינה ואינו מטמא אלא בכעדשה כיון דאתי׳ מריבוי דקרא. וע״פ הצעות דברים אלו שקטה נמי קושי' מ"ו הב"ז על בעל ספר הכריתות לשון לימודי׳ שער ג' סימן קע״ה שכתב דהלכה כמ"ד אוקי באתרא ע״ש:

שם דאמר שלשת לוגין רבי וקא כו' כצ"ל:

רש״י ד"ה מוראה ונוצה נזרקים אצל מזבח ונבלעין כו' כצ״ל:

ד"ה לא פסיק ליה דלימא כו׳ כצ״ל:

ד״ה קרבן מנחה כו' גמר לה הס"ד ~וא״כ~{צאן קדשים: ואח"כ} צריך לציין מתני׳ ואח״כ ד"ה יביא כבש כו' כצ"ל:

ד"ה פירשתי א' כו' פירשתי יביא מכל כו' הד״א:

בא"ד גדולים וקטנים דהיינו כו׳ וכצ"ל:

ד"ה פירשתי את כו' מן העוף הס"ד:

תוס׳ ד״ה ודילמא נסכא כו׳ ופרק בתרא דכתובות כו'. ויש לדקדק דשם כתבו תוספת להיפוך דאדרבא נסכא עדיפא דאי פחותא מאי קשיא דהא קאמר מה שירצה מגבהו אלא ע״כ עדיפא ואפ"ה פריך שפיר אע"ג דיד בעל השטר על התחתונה ע"ש וצ״ע:

בא"ד דארבע מיניי׳ קומי באיסתירא הס"ד ואחר כך ד"ה באתרא דלא סגי כו' כצ"ל:

בא״ד מגבהו לוה כל מה שירצה כו׳ כצ"ל:

בא"ד ובגט פשוט לאו דוקא כי התם בכתובות והכי פריך ואימ׳ פריטי כלומר פונדיונים או מעות או איסרים ומשני באתרא כו׳ כצ״ל. פי׳ כל שאר מטבע של כסף הפחותים מדינר קורין פריטי:

בא״ד ובכתובות פריך ואימא פרוטות ממש כו'. ורש"י בכתובות דף ק"י ע״ב כתב ואימא פריטי ותאמר שיתן לו נחשת או כסף שוה מאה פרוטו׳ עכ"ל. ודברי רש״י קשה להולמן ואפשר ליישב הכי דקשה לרש"י השתא דמשני דכתיב ביה מטבע היינו מאה מטבע וקתני מגבהו מה שירצה לפ״ז מאי פריך ואימא פריטי דילמא באמת הא דקתני מגבהו מה שירצה אפי׳ פריטי בשלמא אהא דפריך ואימא נסכא לא קשיא דלמא באמת נותן לו נסכא ממש או מה ששוה נסכא דאיכא למימר דהכי פריך דמגבהו מה שירצה משמע דוקא מטבע שיתן לו הפחות שבמטבע מ״ה פריך ואימא נסכא וכ״כ תוס׳ שם אבל אפריטי קשי׳ דלמא באמת נותן לו הפחות שבמטבע דהיינו פריטי מ"ה פרש"י דהכי פריך דאכתי אימא נסכא היינו נחושת או נסכא כסף השוה פחות שבמטבע דהיינו השוה מאה פרוטות נחשת ולא דוקא מטבע ומשני פריטי דכספא לא עבדי אינשי וכסף הכתוב בשטר משמע שכסף ממש הלוה לו ולא שוה כסף וסברא זו כתבו תוס׳ במס׳ בבא בתרא דף קס"ו ע"א ע"ש ומ"ו הב"ז נכנס בדרך אחר ליישב פירוש רש״י ודבריו אינם מובנים לי ואינו מן הצורך להאריך ומה שכתבתי נכון וברור הוא:

ד"ה שמוחטין בה כו' דמלקחיים איתא להו אלא של שאר כו' כצ״ל:

בא"ד את הפתילות ואשכחן נמי צינורא כדפירש בקונטרס כדתנן כוש כו' כצ״ל ועיין בתו׳ דסנהדרין די"ד ע"ב ד"ה צינורא כו':

ד"ה כליה עורב כו' דקאמר איבעי לשיורי כו׳ כצ״ל:

בא״ד ושמא תחלה עשה כליה עורב כו׳ ותוס׳ שם כתבו להיפך דבשעת הבנין בזמן שלא היה השכינה שורה בו היה מן הצורך לכליה עורב וצ״ע. ובתוספת דעירובין ד"ו ע"א ד"ה כגון אמה כו׳ כתב כי הכא:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

בד״ה באתרא דלא סגי וכו׳ ועוד קשיא וכו׳ וי״ל דפריטי וכו׳ ובזה מיתרצא נמי קושיא דבגט פשוט אמרי׳ מגביהו דינר ובכתובות קתני מגביהו כל מה שירצה דמשמע אפי׳ איסרין דבגט פשוט איירי באתרא דלא סגי פריטי דכספא ר״ל מעות ופונדיונים ואיסרין ולכך מגביהו דינר אבל בכתובות איירי באתרא דסגי פריטי ר״ל איסרין ולכך מגביהו מה שירצו לבד מפריטי ממש ר״ל פרוטות משום דפריטי דכספא לא עבדי אינשי וק״ל:

בד״ה אי תניא תניא וכו׳ כל התדיר והא דלא קאמר הכי בפ׳ כל המנחות באות מצה ובפ׳ כל שעה דיחוייא וכו׳ כצ"ל נ״ל ועיין לתוס׳ דפ׳ כל המנחות באות מצה דף ס״ב ע"ב ד"ה רב פפא וכו׳ ועיין לתוס׳ דפ׳ כל שעה דף ל״ג ד״ה ומינה מה תרומה וכו׳ בס׳ ברה״ז כתב וז״ל דע שהרמב״ם ז"ל פסק כרבנן וכך פסק לעיל דף ס"ב ע"א בענין שלמי צבור דסגי לאחר שחיטה בתנופת חזה ושוק לחוד וצ״ע דביבמות דף ע"ח ע"ב פסק דממזרים אסורים איסור עולם זכרים ונקבות ודלא כר"א ור"ל והיינו כרבנן דס"ל דון מינה ואוקי באתרא וכן פסקו כל הפוסקים וכו׳ וא״כ קשיא הילכתא אהילכתא ורבנן אדרבנן ובפרק שבועת העדות פסקו הפוסקי׳ והרמב״ם ז"ל בכללן דמושב׳ מפי עצמו אינו חייב אלא בכופר בב״ד ומסיק בגמ׳ דס״ל דון מינה ואוקי באתרא וצ"ע עכ"ל וכתב משם החכם חתנו לחלק בין ג"ש להיקש וריבוייא דבג״ש אמרי׳ דון מינה ואוקי באתרא אבל בהיקש או ריבויא לא אמרי׳ אלא דון מינה ומינה עי"ש באורך והוקשה לו מההיא דחולין דף ק״ך ע"ב דפסקינן כר׳ יהושע דמשקים של שאר מיני פירות של תרומ׳ השותה מהן פטור מחומש ומסיק דס״ל דדון מינה ואוקי באתרא דתרומת ידיך אלו הבכורים אלמא דגם בהיקש אמרי׳ דון מינה ואוקי באתרא ע״ש מה שנדחק ליישב ולי הקטן נ״ל דאין חילוק בין היקש לג״ש דפסקי׳ כמ"ד דון מינה ואוקי באתרא כמ״ש בעלי הכללים ועיין בס׳ יבין שמועה כלל ק״ה וק"ו וק"ז ולכך פסק הרמב״ם ז"ל בההיא דממזרים ובההיא דשבועת העדות דהוי ג״ש כמ"ד דון מינה ואוקי באתרא וכן בההיא דחולין גבי משקים של שאר מיני פירות של תרומה פסק השותה מהן פטור מחומש דס״ל דון מינה ואוקי באתרא אע״ג דהוייא היקש דתרומת ידיך אלו הבכורים דאפקיה רחמנא לביכורים בלשון תרומה דלא שני לן בין ג״ש להיקש דבכולהו קיי"ל כמ״ד דון מינה ואוקי באתרא וטעמא דפסק הרמב"ם ז"ל לעיל דף ס"ב בענין שלמי צבור דסגי לאחר שחיטה בתנופ׳ חזה ושוק לחוד לאו טעמא הוא דדון מינה ומינה אלא כדקאמר רבינא התם דכ״ע דון מינה ואוקי באתר׳ והיינו טעמא דרבנן שלמיהן ריבוייא היא ר״ל כיון דריבוייא דשלמי צבור דטעונים תנופה שחוטין כתיבא בשלמי יחיד לכך הוו דוקא בחזה ושוק דומיא דשלמי יחיד כיון דהריבוי עצמו אינו כתוב אלא בשלמי יחיד משא״כ בג"ש והיקש וה"ה והוא הטעם כאן שפסק הרמב״ם ז״ל דהמנדב שמן מביא לוג משום דקרבן ריבוייא דמתנדבים שמן כתוב במנחה לכך ילפי דומיא דמנחה דוקא לוג אבל ודאי בג״ש והיקש כ״ע ס״ל דון מינה ואוקי באתרא וסבר רבינו ז״ל דה"ה דה״מ רבינא לומר הכא דכ״ע דון מינה ואוקי באתר׳ והיינו טעמא דרבנן קרבן ריבוייא הוא כדקאמר לעיל אלא דסמך אדלעיל ופסק רבינו ז"ל כרבינא דהוא בתראה והא דאמר בנדה דף מ"ג ע״ב גבי נוגע בשכבת זרע דקאמר רב פפא כתנאי מניין לרבות נוגע בשכבת זרע ת"ל או איש ופליגי תנאי בעלמא א"ד דון מינה ומינה וכו׳ ע"ש אלמא אע״ג דריבוייא דנוגע בשכבת זרע כתיב בשרץ אפ״ה בעי רב פפא למימר דמאן דס"ל בעלמא דון מינה ואוקי באתרא ג״כ כאן יסבור כן י"ל דההיא סברת רב פפא אבל רבינא פליג עליה וס״ל דאפי׳ מ״ד בעלמא דון מינה ואוקי באתרא הכא מודה דדון מינה ומינה כיון דריבוייא כתיב בשרץ ולכך פסק הרמב״ם ז״ל בריש פ״ה מהל׳ שאר אבות הטומאות דהנוגע בשכבת זרע אינו מטמא אלא בכעדשה דדון מינה ומינה והוא כמו שכתבנו ודו״ק ועדיין צריך חיפוש ואחר זמן רב ק״ל מהא דאיתא בפ״ק דקידושין דף ט׳ בעי רשב״ל שטר אירוסין שכתבו שלא לשמה מהו הויות ליציאות מקשינן מה יציאה בעינן לשמה אף הוייה בעינן לשמה או דילמא הויות להדדי מקשינן מה הוייה דכסף לא בעינן לשמה אף הוייה דשטר לא בעינן לשמה בתר דבעיא הדר פשטה הוייה ליציאה מקשינן דאמר קרא ויצאה והיתה ופירש״י ז"ל שהרי עיקר שהשטר קונה באשה מכאן למדנו עכ״ל ופסק כן הרמב״ם ז״ל שם בפ"ג מהל׳ אישות דין ד׳ הרי דבהיקש אמרינן דון מינה ומינה ויש ליישב במה שיש לדקדק רשב"ל מאי סבר מעיקרא דמיבעינן ליה ומאי סבר לבסוף דהדר פשטה דאמר קרא ויצאה והיתה הרי מעיקרא נמי ידע ליה לקרא ואפ"ה קא מיבעי׳ ליה כיון דכתיב והיתה כל הויות בכלל והוקשו זה לזה או דילמא כיון דהוייה דשטר גבי ויצאה כתיב ליציאה מקשינן וא״כ במאי ניחא ליה דהדר פשטה לכן נ"ל דרשב"ל מעיקרא מיבעיא ליה אי ילפינן במה מצינו קידושי שטר מקידושי כסף מה התם לא בעינן לשמה ה״נ לא בעינן לשמה או דילמא ילפינן שטר דקידושין משטר דיציאה מה התם בעינן לשמה ה"נ לשמה והדר פשטה הוייה ליציאה מקשינן ולא ילפינן במ"מ אלא משטר דיציאה דאמר קרא ויצאה והיתה והוא כפרש"י ז"ל שהרי עיקר שהשטר קונה באשה מכאן למדנו ר"ל וכיון שכן לא ילפינן במ״מ אלא משטר דיציאה והשתא ניחא דלא פריך הניחא למ"ד דון מינה ומינה וכו' ודו״ק:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

חדושים

גמרא כסף לא יפחות כו׳ ודילמא פריטי כו'. פשט הקושיא היא דלמה יתן דינר כסף יתן פרוטה של כסף וע"ז משני באתרא דלא סגי פריטי דכספא. ורש"י סוף כתובות כתב וז"ל ואימא פריטי ותאמר שיתן לו נחשת או כסף שוה מאה פרוטות עכ"ל. ולא ידעתי לפרשו דהא ע״כ במתניתין דהכא וברייתא דהתם מוקי לה דכתב או אומר בהמטבע א״כ מהיכי תיתי לפרש שיתן נחשת או כסף בעד ק׳ פרוטות ולא מטבע כסף ממש ועוד מאי משני התם פריטי דכספא לא עביד אינשי מ"מ קשה יתן נחושת או כסף בעד הדינר כסברת המקשן ולבי אומר להגיה שם וכצ"ל ותאמר שיתן לו מאה פרוטות אלא שקשה בעיני להגיה כל הספרים. ונראה דרש"י ז״ל סבר כיון דקאמר הברייתא כסף מגביהו לו מה שירצה בלשון זה משמע דיכול ליתן לו כל דבר ששוה כסף וע״ז פריך יתן לו מה ששוה נסכא ומשני דכתיב מטבע ופריך יתן לו מה ששוה פרוטה כסף כל מה שירצה נחשת או כסף וס״ל להמקשן דעכ״פ לא יפחות לו מדינר כמבואר במתניתין דידן לכך משני פריטי דכספא כו׳ ובזה מתיישב נמי דפריך התם ואימא נסכא דמאי פריך דילמא באמת נותן לו כל מה ששוה נסכא או נסכא ממש דהא כל מה שירצה קאמר אלא בע״כ צ"ל דהמקשן ידע דלא יפחות לו מדינר או שוה דינר כמתניתין דידן ודלא כמ"ש התוס׳ ודו״ק כנ"ל כוונת רש״י ז״ל:

הרי עלי יין כו׳ (מיימוני פי״ז מהלכות מעשה קרבנות):

רבנן סברי דון מינה ומינה כו' דע שהרמב"ם ז"ל פסק כרבנן וכך פסק לעיל דף כ"ב ע"א בענין שלמי צבור דסגי לאחר שחיטה בתנופת חזה ושוק לחוד. וצ"ע דביבמות דף ע״ח ע״ב פסק דממזרים אסורים איסור עולם זכרים ונקבות ודלא כרבי אלעזר וריש לקיש והיינו דרבנן ס"ל דון מינה ואוקי באתרא וכן פסקו כל הפוסקים בטור א"ה סימן ד׳ וא״כ קשיא הלכתא אהלכתא ורבנן אדרבנן. ובפרק שבועת העדות פסקו הפוסקים והרמב״ם בכללן דמושבע מפי עצמו אינו חייב אלא בכופר בב״ד ומסיק בגמרא דס״ל דון מינה ואוקי באתרא. וצ"ע. ובההיא דשבועות העדות ראיתי להרב בעל תוס׳ יום טוב שהרגיש שם בזה והניחו בצ"ע. והנבון חתני מהר״ר ישעיה כ״ץ תירץ דנראה דהיכא דהלמוד בא בגמ׳ בגזירה שוה הוי כאלו נכתב בפירוש בהלמד אמרינן בה לפסק הלכה דון מינה ואוקי באתרא דהוי כאלו כתוב באתרא בהדיא ולא צריכין למילף כלום מהמלמד אבל מה שנלמוד מהמלמד בהיקש או בריבויא אמרינן דון מינה ומינה וכרבנן וא״כ בההיא דיבמות ושבועות שהוא גז"ש פסקו וס"ל לרבנן דון מינה ואוקי באתרא משא"כ בההיא דהכא דאתיא מריבויא דקרבן וה"ה לעיל בשלמים ילפינן מהיקשא אמרינן בה דון מינה ומינה והוא נכון מאד. ועיין בחולין דף ק"ב ע"ב דפסקינן כר׳ יושיע דמשקים של שאר מיני פירות של תרומה השותה מהם פטור מחומש ומסיק דס״ל דדון מינה ואוקי באתרא דתרומת ידך אלו ביכורים וע"ש וצריך לומר דזה לא מיקרי היקש אלא דתרומת ידך הוי כאילו כתיב בהדיא דמה שנאמר בביכורים כאלו נאמר בתרומה דמשקים היוצא מהם כמותן ואוקי באתרא דמשקין תרומה הוי תירוש ויצהר כנ״ל. ועד היום לא מצאתי סתירה לדברי חתני הנ"ל בש״ס וצריך עוד חיפוש בתלמוד ודו״ק:

(ומכאן קשה לי אבעל ספר הכריתות לשון לימודים שער ג׳ סימן קע״ה שכתב דהלכה כמ״ד דון מינה ואוקי באתרא ובעל ספר יבין שמועה סייעו מדברי בעל הליכות עולם בכלל ק״ו וק״ז ולא הרגיש במאי דפסק הרמב״ם בשני דוכתי כרבנן דס״ל להפך. גם כתב שם בשם רש״ל ותוס׳ הרא״ש דבהיקש לכו"ע אמרינן דון מינה ואוקי באתרא ע״ש טעמו דף פ״ג ע"ב ולפי מ״ש דמוכח דפליגי אף בהיקש ואף אם נאמר דהני ב׳ מקומות שכתבנו אינן כי אם בנין אב ולא היקש מ"מ טעמו שכתב שם שייך גם כאן בבנין אב כמו בהיקש ולא דמי לגז״ש ואפי״ה פליגי וצ"ע בכל זה ודו״ק היטב):

תנא ביו"ט הראשון של חג. עיין בהרמב״ם ובפי׳ הרע״ב שעולין ק״מ לוגין:

תוספות ד"ה ודילמא נסכא כו׳ ובפרק בתרא דכתובות כו׳ עכ״ל. לפום ריהטא כתבו כן דהא התם תנינא בברייתא מגביהו כל מה שירצה ואפי"ה פריך ואימא נסכא ואדרבא התם משמע דנסכא גדול מדינר וכמו שהוכיחו התוס׳ שם להדיא ממשמעות לשון כסף דלא משמע מטבע ועיי״ש ולפי דבריהם דהתם גם כאן נוכל לפרש שהנסכא הוא יותר גדול ודו״ק. שוב מצאתי שכ״כ התוס׳ להדיא בבבא בתרא עיי״ש. וכל זה דלא כמו שכתבתי לשיטת רש״י דכתובות.

ע״ש. ותימא דפרק בתרא דכתובות כו׳ כצ"ל:

הגהות

גמרא הרי עלי עולה יביא כבש כו׳ (מיימוני פט״ז מהלכות מע״ק):

רש״י ד״ה מוראה כו׳ כדאמרינן במס׳ כו׳ כצ"ל:

ד"ה שמן לא כו' מתנדבין שמן הס״ד:

ד"ה דון מינה כו׳ לקמן קרבן כו׳ הד״א:

ד"ה ואוקי באתרא כו' דומיא דיין הס"ד: ואח״כ ד"ה מאזרח כו׳ רבי אזרח כו׳ שמן ודון מינה כו' הד״א:

ד"ה פירשתי את כו׳ מן העוף הס״ד:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

מוראה ונוצה. נזרקין אצל מזבח (הפנימי) ונבלעין במקומן כדאמרי' במס' יומא בפ' קמא (דף כא.): לא פסיקא ליה. דלימא דבר הקרב כולו למזבח משום מנחת נסכים הואיל ואיכא מנחת נדבה דאינה כולה למזבח: נסכא. חתיכה אחת של זהב שקורין פלט''א: מצינורא קטנה. מזלג קטן: מחטטין. מפילין ראש הפתילה כשהוא שרוף ובלע''ז ממוקי''ר: ומקנחין בה נרות. של מנורה מאפרה שבתוכה: כליה עורב. מסמרות חדין תוחבין בראש גג ההיכל לכלות העורבין שלא ישבו עליו: מתני' הרי עלי יין. לנסכים לא יפחות משלשה לוגין שהן פחותין שבנסכים: שמן לא יפחות מן הלוג. דחזי למנחת נדבה ואע''ג דהוא מתכוין להקריבו בפני עצמו כנסכים והך סתמא כר' טרפון דאמר בפירקין דלעיל (דף קד.) אף מתנדבין שמן: כיום מרובה. מפ' בגמ': גמ' אזרח. בפרשת נסכים כתיב (במדבר טו) כל האזרח יעשה ככה וגו' קרא יתירא הוא: שלשה לוגין. דבציר מהכי לא חזו: יהיה. התם כתיב ככם כגר כאזרח יהיה משמע יהיה לכם עוד נסכים אחריני: דון מינה. דשמן דבא נדבה גמרינן ממנחת נדבה כדאמר לקמן קרבן מלמד שמתנדבין שמן וההוא גבי מנחת נדבה כתיב (ויקרא ב) כי תקריב קרבן מנחה: ואוקי באתרה. בנסכים דשמן הבא בפני עצמו הוי כנסכים דומיא דיין: מאזרח גמר לה. כי היכי דגמרינן לעיל יין הכי נמי גמר רבי אזרח מלמד שמתנדבין שמן ודון מינה כל הנסכים שלשה לוגין: קרבן מנחה מלמד כו'. אלמא ממנחת נדבה גמר לה: מתני' יביא כבש. פחות שבעולות עולה ליכא לספוקי אלא בזכרים: פירשתי. אחד מקרבנות הבהמה ואיני יודע איזה מהם פירשתי: יביא. מכל מיני בהמה הזכרים גדולים דהיינו פר ועגל ואיל ושעיר גדי וטלה: פירשתי. את המין ואיני יודע אם מן הבהמה ואם מן העוף:

ודילמא נסכא. נראה דנסכא פחות מדינר דמטפי לא קשיא ליה דאזלינן בתר הפחות כדקאמר (לעיל דף קד:) הרי עלי עשרונות יביא שנים אבל טפי לא הרי עלי עולה יביא תור או בן יונה וכן כולם ובפ' בתרא דכתובות (דף קי:) ובבבא בתרא (דף קסה:) אמר כתוב בו כסף מגביהו דינר ופריך ואימא נסכא ובכל דוכתא קיי''ל דיד בעל השטר על התחתונה ובמס' שקלים (דף יא) אמרינן הרי עלי זהב יביא דינר זהב אמר ר' אלעזר והוא שהזכיר צורה אבל לא הזכיר צורה מביא אפילו צינורא משמע דצינורא פחותה מדינר והיינו נסכא כדי לעשות צינורא וקשיא מהא דאמרי' בהגוזל בתרא (ב''ק דף צו:) נסכא ועבדינהו זוזי משמע דזוזא פחות מנסכא וי''ל דהתם בזוזי פשיטי דהוא שמיני שבצורי ואע''ג דנקט זוזי סתם הכי נמי תנן בפ' אע''פ (כתובות דף סה:) כלים של חמשים זוז ומפרש בגמ' חמשין זוזי פשיטי ובפרק הישן (סוכה דף כב:) אמר כזוזא מלעיל כאיסתירא מלתחת וקים לן איסתירא פלגא דזוזא אלא ההוא זוזא הוא זוזי פשיטי דארבע מנייהו קיימי באיסתירא באתרא דלא סגי פריטי דכספא הכא ובגט פשוט (ב''ב קסה:) משני הכי ותימה דבפ' בתרא דכתובות (דף קי:) אמרי' פריטי דכספא לא עבדי אינשי ועוד קשיא דבגט פשוט (ב''ב שם.) אמרי' מגביהו דינר ובכתובות (דף קי:) קתני מגביהו לוה כל מה שירצה וי''ל דפריטי דהכא ובגט פשוט לאו דווקא והכי פריך ואימא פריטי כלומר פונדיונים או מעות איסרים כי התם בכתובות ומשני באתרא דלא סגי ובכתובו' פריך ואימא פרוטות ממש ואע''ג דקתני מגביהו לוה כל מה שירצה לא משמע ליה שיוכל להגבותו פרוטות מדלא קתני מגביהו פרוטות שהוא הגרוע שבכל המטבעות: שמוחטין בה את הפתילות לאו של מנורה דמלקחיים אית להן אלא [של] שאר נרות שהיו במקדש כדתנן בתמיד (דף ל) ובפ''ק דסנהדרין (דף יד:) דאמרי' אפי' צינורא קטנה של הקדש צריכה עשרה בני אדם לפדותה לא כמו שפי' שם בקונטרס שטווין בה זהב אלא כי הכא שמוחטין בה את הפתילות אשכחן צינורא כדתנן (כלים פ''ט מ''ו) כוש שבלע את הצינורא: כליה עורב. פירש בקונטרס מסמרות חדין תוחבין בראש גג ההיכל לכלות העורבים שלא ישבו עליו ובמקום אחר פירש כמין טבלא חדה זקופה על צידה וחדודה לחתוך כמו סכין ובערוך ערך כל פי' שעשו צורה להבריח בה העופות מגג ההיכל . כדרך שעושין עכשיו שומרי זרעים וקראו אותה כליה עורב ועוד פירש בערוך מקדש ראשון ששכינה שרוייה בו לא היו צריכין כליה עורב שלא היו עופות פורחין עליו אבל במקדש שני שלא היתה קדושתו כקדושת ראשון הוצרכו לכליה עורב ובפ' שני דמועד קטן (דף ט.) לא משמע כן גבי בית שעשה שלמה דאכלו ביוה''כ דקאמר איבעי לשיורי בבנין פורתא ומשני שיורי בנין לא משיירי איבעי ליה לשיורי באמת כליה עורב משמע שהיה שם כליה עורב ושמא תחלה עשה כליה עורב שלא היה יודע אחרי כן כשראה קדושתו שמטו: אי תניא תניא. ולעולם כאן בדון מינה פליגי וה''נ אית ליה לרב פפא בפ' כל התדיר (זבחים דף צא.) ובפ' כל שעה (פסחים דף לג.) והא דלא קאמר הכי בפ' כל המנחות באות מצה (מנחות סב:) דיחויא בעלמא הוא: רבי אלעזר בן עזריה אומר יביא תור או בן יונה. בגמ' אמרי' דל''פ דמר כי אתריה ואע''פ שהיו רגילין לקנות קרבנות בירושלים כדאמרי' (ב''מ כו.) מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה ואמרו (כריתות ח:) מעשה ועמדו קינים ברבעתיים מ''מ דעת הנודר לפי מה שרואה בעיר: פירשתי מן הבהמה כו'. ה''ג יביא פר עגל ואיל שעיר גדי וטלה ויש ספרים דלא כתיב שעיר ועל כרחין גרסי' ליה כדקתני גבי שלמים שעירה: .