גמרא בעזריאלי / חגית רוטנברג

איפה נפגשים עו"ד מצליח, רואה חשבון ואיש עסקים? בכנס קיסריה? לא. בשיעור גמרא. גדעון פישר, עורך דין חילוני העומד בראש משרד מצליח בתל אביב, מארח זה שנה שיעור גמרא שבועי בהנחייתו של הרב דוד קובלסקי.

ביחד עם החברים שהוא מזמין אליו, רובם עורכי דין, רואי חשבון ואנשי עסקים, הם מתחברים ליהדות בדרך הישנה, ומכניסים "קצת רוח בתוך כל הכסף"

"שיעורי הגמרא הם מתנה שאני מקדיש לעצמי ולאנשים שאני אוהב", אומר עו"ד גדעון פישר. פישר הוא המארח והרוח החיה שמאחורי שיעורי 'מאורות הדף היומי' במשרדו, שאותם מעביר הרב חיים דוד קובלסקי. על השיעורים הללו הוא מדבר בהתלהבות, כאילו מדובר בנאום הסיכום שלו ב'קייס' גורלי שהוא מייצג בבית המשפט:
"כשאני מסתגר עם הרב קובלסקי בשיעור, זו התרוממות רוח. אני מתנתק מחבלי הגשמיות היומיומית. יש כאלה שכדי להירגע הולכים לפאב, שומעים מוסיקה או בוהים בטלוויזיה. ההזדככות שלי היא השעה השבועית הזו". נדיר לשמוע משפטים כאלו מבעלים חילוני של משרד עו"ד יוקרתי בלב תל אביב, אבל פישר ממשיך: "צריך להכניס פסק זמן ב'גשמיות'. 'גשמיות' זה בסדר, מזה מתפרנסים, אבל צריך פרנסה גם לנשמה".

השיעור במשרדי עורכי דין ורואי חשבון מתקיים אחת לשבוע או אחת לחודש. שיעורים אלו אינם שיעורי דף יומי, אלא שיעורים העוסקים בנושאים מסוימים שרלוונטיים למשתתפים. במשרד פישר ושות' משתתפים בממוצע עשרה אנשים בשיעור.

חומר בן 1,800

היום מתקיים במשרד שיעור, ופישר מציג בפני את חי פריר, שמשתתף היום בפעם הראשונה בחייו בשיעור גמרא. פריר מספר לי שפשוט 'עבדו' עליו: עו"ד פישר קבע איתו פגישה סתמית לכאורה היום במשרדו. "התכוונתי להגיע לפגישה, ופתאום אני מוצא את עצמי בשיעור גמרא".

ובכל זאת, פריר לא בורח: הוא מתיישב מול הרב קובלסקי ושואל: "אז מה זה בעצם גמרא?" הרב קובלסקי מתחיל להסביר במתינות מיהם התנאים והאמוראים, מהי תורה שבכתב ותורה שבעל פה, ופריר מקשיב. "בעצם זה חומר מלפני 1,800 שנה!" הוא מקשה. הדיון ביניהם נמשך עד תחילת השיעור.

פריר, שיושב כעת מול הרב קובלסקי כתלמיד בפני רבו, משמש ביומיום בתפקיד בעל השפעה רבה בעולם הכלכלי ששולט על סכומי עתק. על כרטיס הביקור המוזהב שהוא מגיש לי הוא מוגדר כמנכ"ל CFO ? פורום מנהלי כספים ראשיים. הפורום מרכז את אנשי הכספים הבכירים של 500 החברות הגדולות במשק.

בזמן שהשניים משוחחים מספר לי פישר: "הבחור הזה חילוני לחלוטין. הפעם היחידה שהוא היה בבית הכנסת היתה בבר מצווה. סיטואציה של לימוד גמרא משותף עם חרדי רחוקה ממנו מרחק שמים וארץ. אמרתי לו: 'בוא תנסה'. יש לי עוד מכרים כמוהו, שאני מזמין לפעם אחת של התנסות, והם רוצים להשתתף בשיעורים הבאים".

אוסף המכרים שפישר מזמין לשיעורים כולל רואי חשבון, אילי עסקים, עורכי דין ושופטים, כמו גם לקוחות של משרד פישר ושות', ולמעשה כל מי שבא במגע עם המשרד. לשיעור היום אמורים היו להגיע גם העיתונאי דני קיפר וד"ר רענן כהן, יו"ר הבנק לפיתוח התעשייה ולשעבר מזכ"ל מפלגת העבודה. "רענן אמר לי הבוקר שהוא יעשה כל מאמץ כדי להגיע לשיעור", אומר פישר.

אנשי העסקים שלומדים עם הרב קובלסקי, משקיעים בו זמן יקר, תרתי משמע. פישר מסביר בהקשר זה את משמעות המשפט 'זמן הוא כסף': "פעם השתתפו בשיעור 17 איש. עשיתי חישוב: בזמן השיעור הלך לאיבוד סכום עצום, שעה וחצי כפול מאות דולרים שכל אחד מהמשתתפים היה מרוויח בזמן הזה. תתפלאי, אבל אף אחד לא אמר שזה היה בזבוז זמן".

אגב ענייני כספים מספק לי פישר אנקדוטה מעניינת שהתרחשה באחד השיעורים: "במהלך שיעור שניתן על ידי הרב משה קובלסקי (אחיו של הרב חיים דוד קובלסקי) למדנו על פדיון הבן. אחד הנוכחים, משנה למנכ"ל חברת ביטוח ידועה, אמר: "יש לי בן בגיל 13. עדיין לא עשיתי לו פדיון הבן. זו הפעם הראשונה שאני שומע על המושג הזה".

הרב קובלסקי התקשר להתייעץ עם רב, והטקס נערך מיד במקום. הסכום של חמישה סלעים עומד על כ-250 שקלים. הפדיון נערך באמצעות עט מסוג 'מון בלאן' שהחזיק בכיסו האב, השווה בערכו לסכום הנדרש".

סוגיות רלוונטיות

השיעור מתחיל בשעה 18:30 בחדר הישיבות של משרד עו"ד פישר ושות'. המשרד ממוקם בקומה ה-39 של בנייני עזריאלי בתל אביב, משרד שהדרך אליו היא מסלול מורכב בפני עצמו עבור יצורים בלתי עירוניים כמוני. מהחלון הרחב פרוש גוש דן כעל כף היד. אפשר לראות מכאן אפילו את הנחיתות וההמראות בנתב"ג. כולנו מתיישבים בכיסאות העור המרופדים, סביב שולחן העץ המבהיק.

הלומדים, בהם גם עו"ד תושב טייבה, מאובזרים במותגים המובילים בשוק. צפיתי מהצד כמשתתפת חריגה, הן בשל היותי האישה היחידה בחדר והן בשל העובדה שיתרת חשבון הבנק שלי שווה בערכה לעט שכל אחד מהם נושא בכיסו. בתוך אווירת העשירונים העליונים התל אביבית והנאורה מחולקים צילומים של דפי הגמרא בסוגיה מתוך פרק שמיני בכתובות.

הרב קובלסקי פותח בסיפור פיקנטי, ובעזרת מימיקה טובה ואינטונציות נכונות הוא מרתק את קהל השומעים. בסוף הסיפור עולה הדילמה: באיזה מצב יכולים לקוחות לחזור בהם מהקנייה? השאלה, כמובן, מעוררת מתח בחדר. את התשובה, מבטיח הרב קובלסקי, נגלה בסוגית 'אישה שהבריחה נכסים מבעלה'. כולם כובשים את פניהם באותיות השחורות ומתעמקים בכתוב, בזמן שהרב קובלסקי מקריא ומסביר בבהירות את המקרה.

כשדנים בפסיקתו של רב נחמן, שואל אחד מהם: "זה אותו 'נחמן מאומן'?" האווירה מתחממת כשמוצגת סוגיה נוספת, שדנה במקרים שבהם מתגלה למפרע שהקונה אינו זקוק לסחורה. בחדר מתפתחים דיונים ששזורים בהם מושגים משוק ההון ומסעיפים בחוק. אין להכחיש שהרב קובלסקי נשאל שאלות חריפות, והתשובות מתלבנות גם מתוך עיון ב'תוספות'. פישר, התלמיד הוותיק ביותר, עורך השוואות בין מושגים תלמודיים לבין מושגים משפטיים כמו 'הסכם ממון' ו'טענת הסתמכות'. האחרים, שבאים מעולם העסקים, מעלים דילמות אקטואליות שמשיקות למקרים הנדונים בסוגיה.

קצת יידישקייט

כשרואים באיזו אהבה וחשק הוא לומד ואיזה מאור פנים שורה על גדעון פישר במהלך שיעור גמרא, אי אפשר שלא לתהות על המקור לחיבור הזה. "גדלתי בבית עם קצת יידישקייט", הוא מסביר לי מאוחר יותר. "אבא שלי לקח אותי בשבתות לבית הכנסת, הייתי שר 'אנעים זמירות'. למדנו קצת חומש עם אונקלוס, הכרתי את השפה הארמית. זה לא נעשה מתוך הקשר דתי אלא כקשר למסורת, שאני אבין מאיפה אני בא, מה זה להיות יהודי".

פישר גדל בפתח תקווה ולמד בתיכון הממלכתי 'ברנר'. התיכון פיתח מגמה נדירה בתיכונים הממלכתיים בארץ: תלמוד. פישר הצעיר פנה ללא היסוסים למגמה הזו, ובתעודת הבגרות שלו מתנוסס הציון 100 ליד המקצוע 'תלמוד'. הבגרות בתלמוד הקנתה לו ערך מוסף: "ההתפלפלויות לא היו זרות לי. למדתי לראות את היפה במסורת ולאמץ את החלקים שמתאימים לי. כשאני מבקר היום בבית הכנסת, אני חש התרוממות רוח".

הוא גם יודע לשים אצבע על ההבדל בין השיעור בתלמוד שהועבר בתיכון על-ידי מורה חילונית לבין שיעורי הגמרא שהוא שומע היום אצל הרב קובלסקי. "שם אין אווירה, ופה יש", הוא מסכם.

הקשר בינו ובין הרב קובלסקי נוצר לפני כשנה וחצי, ופישר מדבר על הרב בהערכה גלויה: "מה שהרב קובלסקי עושה פה זו השליחות יפה ביותר שאדם חרדי יכול לעשות במסגרת קירוב לבבות בעם. בזכות השיעורים שלו, חילונים לומדים שהחרדים אינם ספונים בישיבות וכוללים בחברותא עם עצמם ומנותקים מענייני דיומא. ההיפך: שיעור הגמרא ממחיש שענייני דיומא וענייני הגמרא מלפני אלפי שנים חד הם. ההכרה הזו מקרבת את הדת לחילונים".

פישר חש את עצמו שותף מלא לשליחות הזו, ופועל בהתאם: "אני מזמין לשיעורים הללו כל מי שמחפש אתנחתא רוחנית ושינוי בסדר היום. את מה שהשיעור הזה נתן לי, אני נותן גם לאנשים אחרים שלדעתי יש בהם שאר רוח". פישר מציג את ההזמנה לשיעור גמרא כאמתלה לקרבם לרוח היהדות, כיוון שלדבריו, אם יזמין את חבריו ל'שעת יהדות' ההיענות תשאף לאפס.

הוא מסביר מה מושך את חבריו לשיעורי גמרא דווקא: "לשיעורי גמרא הם באים, כי הם מבינים שחכמים וגדולי הדור במשך אלפי שנים ישבו וטיכסו עצה בסוגיות שעדיין רלוונטיות. מעניין אותם לבחון ניתוחים אינטלקטואליים שנעשו על-ידי חכמים בדורות קודמים. גם אנשים חילוניים מכבדים גדולה, חוכמה ויכולת ניתוח משובחות".

המשפט העברי

סוגיות רבות בגמרא הן המקור לדיני המשפט העברי. אתה רואה איך השיעור תורם בפועל למשפטנים שמשתתפים בו?

"ודאי ששיעור כזה הוא כלי עזר לעורך דין. קודם כל ברמת כתבי הטענות והסיכומים שמגישים לבית המשפט; הדבר מקנה לו יכולת להתפלפל בביטוי, רעיון או משפט מתוך המקורות שהוא דן בו בזמן השיעור. יש לו יתרון על פני עו"ד אחר, שאינו בקי במשפט עברי".

פישר מוכן גם להדגים באופן מעשי איך השפיע עניין שנלמד בשיעור על אחד מעורכי הדין: "עו"ד שהשתתף פה באחד השיעורים סיפר לי שההשתתפות בשיעור גרמה לו להימנע מביצוע מהלך שנקרא בעגה המקצועית 'לחטוף פסק דין'".

כדי לשבר את אוזני מי שאינו מצוי בברנז'ה המשפטית, מסביר פישר כי 'חטיפת פסק דין' היא זכות שניתנת לעו"ד לפנות לבית המשפט לקבלת פסק דין בהעדר הגנה. כלומר, מאז שהתובע מגיש את התביעה, לסנגוריה יש זמן קצוב כדי להגיש את כתב ההגנה. בחלוף הזמן הקצוב, רשאי התובע לבקש מבית הדין שיקבל את טענותיו, כיוון שמנגד לא ניצבת הגנה.

"כשלמדנו פה דיני בין אדם לחברו, עמדנו על ההבחנה שבין 'ואהבת לרעך כמוך' ? דרגה לא נורמלית, השמורה לצדיקים, לבין 'מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך' ? שזוהי נורמה התנהגותית הנדרשת מכל אדם. גם לחברך למקצוע אל תעשה מה שלא היית רוצה שיעשה לך. אותו עו"ד יישם את הכלל כשעמד בפני ביצוע 'חטיפת פסק דין': הוא התקשר לעו"ד של ההגנה והזכיר לו שהזמן הקצוב להגשת טענותיו מתקרב, והוא עלול לעמוד בפני חטיפת פסק הדין. את ההתנהגות הזו הוא סיגל לעצמו בזכות השיעור, שבו למד להבחין בין האידיאל לבין הערך הריאלי הנדרש מהאדם בהתנהלותו עם בני אדם בכלל ובמערכת המשפטית בפרט".

פישר מספר שהקשר בין הגמרא ועורכי הדין לא נעצר במשרד שלו: "בכנס לשכת עורכי הדין שנערך באילת לפני חמישה חודשים השתתפו 35,000 עו"ד מכל רחבי הארץ. הרב קובלסקי הוזמן להעביר שיעור באותו כנס, מלבד השיעורים שהוא מעביר במשרדים נוספים".

קירוב לבבות בלי כפייה

פישר מתכוון להרחיב את הקשר בין הציבור החילוני והחרדי, בין השאר בהוצאת גיליון 'מאורות הדף היומי' בניסוח שמותאם לציבור החילוני. פרוייקט מעניין נוסף שהוא מתכנן הוא 'טיש': "אני רוצה לעבור לשלב הבא, ולקיים את השיעור תוך כדי ארוחה, כך שלמעשה ניצור 'טיש' לחילונים. ארוחות מעין אלו מקובלות בעולם העסקי, אלא שאצלנו יהיה להן טעם אחר. לדעתי, מושג ה'טיש' מושך ומסקרן את החילונים להבין את הסוד והאווירה הטמונים בו". ה'רבי' שיעמוד בראש הטיש יהיה הרב קובלסקי, למרות שהוא עצמו אינו חסיד.

מה ישירו חילונים בטיש, שירי נעמי שמר?
לשאלתי הצינית-משהו עונה פישר בתמימות: "הם ישירו שירים חסידיים, כמו בטיש רגיל. המוסיקה החסידית בסך הכל מורכבת ממעט מלל והרבה נעימות שחוזרות על עצמן. זה קצר וקליט, והם ילמדו תוך כדי הטיש".

השיעור מסתיים, ואני מתעניינת אצל חי פריר איך המרגש אחרי פגישתו הראשונה עם סוגיה תלמודית: "היה נחמד, מעניין", הוא משיב בדיפלומטיות. "לא בטוח שהייתי מגיע מראש אילו הייתי יודע שמדובר בשיעור גמרא". במחשבה שנייה הוא רואה חשיבות בהשתתפות בשיעור: "בעיני, כל דבר שיכול לקרב את קצוות העם בחשיבה פתוחה הוא מבורך. מצדי זה יכול להיות גמרא, תכנית טלוויזיה או מאמר בעיתון. כל מה שמחדד את הפתיחות שלנו אחד לשני הוא חשוב. ואני לא מתכוון מצד הדת דווקא".

הסיפא של המשפט תובן יותר לאור העובדה שחי מתגורר בצפון תל אביב ומשתייך לתומכיו של טומי לפיד. "כואב לי על הקיצונים משני הצדדים, ואני מוכיח שצריך להיות פתוח לצד השני", הוא מסביר את עצמו.

מאזינים ולומדים

אז איך זה ללמוד גמרא?
תשובתו של חי מפתיעה אפילו את הרב קובלסקי בכנותה ובעומק הרוחני הטמון בה: "את חושבת שאני יכול לומר שלמדתי גמרא אחרי שיעור של שעה בלבד? אחרי פעם אחת בחיים זו תהיה חוצפה מצדי לקחת לעצמי את הכתר של לימוד גמרא. אני יכול לומר רק שהאזנתי ללימוד גמרא".

איש עסקים רציני כמוך לא מרגיש בזבוז זמן בשיעור גמרא?
"אני מרגיש בזבוז רק עם אנשים שהם טיפשים. כל יום לומדים משהו קטן, וכך אנו נעשים מגדל גדול. אתה מחדד את דעותיך בכל סוג של לימוד שאתה רוכש".

כתומך שינוי, אתה לא חושש מכפייה דתית שתיחשף אליה בשיעור כזה?
"הכפייה יכולה לבוא רק על אנשים שאפשר לכפות עליהם, אבל אם מראש יודעים שעומדים מול אנשים בלתי ניתנים להשפעה ? אסור לעשות זאת".

הצלחת לגלות את העולם הערכי-היהודי הטמון בסוגיות שלמדת היום?
"לאדם יש ערכים, ושום שיעור גמרא או תורה לא יקנה לאדם את הערכים שלו. זה יכול לתת כלים, קו חשיבה רחב יותר, לבחון את הסובב אותו טוב יותר. אני לא מאמין בסיסמאות", הוא מסכם.

חי נפרד בחיוך ובלחיצת יד מהרב קובלסקי: "שמחתי לפגוש אותך", הוא אומר. בינתיים מצלצל אצלו הטלפון הסלולרי. הוא פותח בשיחה ומסמן לנו שזאת אשתו. "לא תאמיני איפה הייתי עכשיו", הוא אומר לה. "בשיעור גמרא!" "הלוואי שהוא יכניס לך קצת גמרא", עונה אשתו מעברו השני של הקו.

דרך ליהדות

משתתף נוסף בשיעור, ותיק מעט יותר, הוא איתן זינגר, מנכ"ל רשת חנויות הספרים 'דיונון'. הוא, אגב, כבר סגר עסקה עם הרב קובלסקי: לפני חצי שנה החלה רשת 'דיונון' להפיץ את ספרי 'מאורות הדף היומי'. זינגר מדגיש שמדובר פה בחידוש, כיוון שזו רשת שעד היום לא שיווקה ספרי קודש כלל. "עד כה היו מכירות נאות, בהיקף של מאות עותקים. הכוונה היא להנחיל את התכנים הללו לציבור החילוני", הוא מסביר.

מה אתה מקבל משיעורי הגמרא?
"אני מקבל פה כלים לחשיבה ופתרון בעיות בעולם החילוני שאני חי בו, לעסקים, מסחר ואפילו דיני אישות".

מה נקודת החיבור שלך ללימוד תורה?
"כולנו יהודים. גדלנו בבית יהודי, התחנכנו לערכים. זה התקהה עם השנים, וכעת כיף לקבל שוב יידישקייט, בצורה מעניינת".

לא היה לך חשש מכפייה דתית?
"בהתחלה, לפני המפגש הראשון, יש רתיעה. אבל אחרי שיעור אחד רואים שהכוונה היא אחרת. אחר-כך צירפתי שלושה חברים נוספים לשיעור".

אתה מקדיש זמן מעבר לשיעור כדי ללמוד?
"אני צובר פה ידע, גם אם לא באינטנסיביות. כרגע זה בגדר טעימה, שאני לא רוצה שתשתלט לי על החיים. בעתיד אולי אמצא זמן להתעמק בזה יותר". בכל זאת, החשיפה לעולם התורה הביאה את איתן להתעניין בתחום יהודי נוסף שמסקרן אותו ? קבלה.

לסיכום, איזו חשיבות אתה רואה בהשתתפות בשיעור הזה?
"זה יאפשר לי להנחיל את ערכי היהדות למשפחה שלי. חשוב שיהיה לי מה לספר להם, דרך לחבר אותם למסורת".

שליחה לחבר הדפסה