"הרף היומי"

 

"הרף היומי" / הרב מנחם מן

 

א. 

משתתפי השיעור הקבוע בדף היומי של הרב ראובן כליפא שליט"א היו רגילים למחזות יוצאי דופן. לא פעם ולא פעמים היו לומדי השיעור מופתעים מול געיה עוצמתית של פרה שעמדה הכן לצידו של מגיד השיעור לצורך הדגמת סוגיה במסכת חולין. זקני הקבוצה זוכרים אף מקרה בו נשחטה תרנגולת בשיעור כדת וכדין לצורך המחשת הדינים הנלמדים. אלא שבשנה האחרונה דעתם של בני החבורה מוסחת יותר מפעם אחת ולאו דווקא מבעלי חיים. מדובר ביהודי נחמד העונה לשם "קובי" שהחליט להשתתף גם הוא בשיעורי הדף היומי ולהצטרף לרבבות לומדי התורה עמך ישראל העוסקים מידי יום ביומו באותן הסוגיות ממש. אלא שמיודעינו 'קובי' זה גרם להיסח-דעת של ממש יום אחר יום. וזאת משום שתדיר היה מגיע בשעה היעודה כשגמרתו תחת בית שיחיו, עיניו טרוטות וכל שרירי פניו מצטמקות לדוק אחד של עייפות. ולו זו בלבד אלא שבשעה שהיה נכנס לחדר השיעור ומתיישב במקומו, מיד הייתה אופפתו רוח של שינה בתוספת האלמנטים הקשורים בכך (כיחו, ניעו ונחירתו).

לא היה הרב כליפא נזקק לסיפורו של קובי זה אלמלא ראה את דלילות ערנותם של משתתפי השיעור. היו שהגיעו לכדי טרוניה והיו שהגיעו לכדי כעס של ממש. כיוון שכך עיכב מגיד השיעור את קובי הנ"ל וביקש הסבר למעשיו בשנה האחרונה. "לא רק שכבודו מנצל את זמן השיעור לזמן איכות של שינה" תמה הרב כליפא באוזניו "אלא שגם גמרא מביא הנך מהבית. כלום יודע אתה באיזה מסכת אוחזים אנו? כלום בקי אתה בסוגיה אותה אנו לומדים?"

וכשסיפר קובי למגיד השיעור את סיפורו. נשתתק הרב כליפא וביקשו כי מחר בעת סיום המסכת הנלמדת, יאמר קובי את הדברים –הוא בעצמו- לכל משתתפי השיעור. וכך סיפר מיודעינו העייף: "אדם עמל לפרנסתי הנני. מבוקר השכם עד שעת ערב מאוחרת אינני רואה את בני ביתי כלל וכלל. רעייתי ובני כבר יודעים כי שיחה עם אבא פנים אל פנים מתקיימת אך ורק בשבת המלכה, שעה בה המנוחה יורדת לעולם. והנה, בשנה האחרונה ערכתי חשבון נפש עם עצמי. הרי שאיפתי ותקוותי היחידה הם בני היקרים שיזכו להקים בית של תורה ויראה. אך כיצד אני במצבי יכול להנחילם את ערכי התורה? וממחשבה למעשה החלטתי כי מעתה בכל יום ויום מיד כשאשוב לביתי עייף, טרוד ונטול כוחות. לא אפסע עוד מעדנות לחדר השינה כבכל יום ויום בשנותי האחרונות, אלא אגש ישירות לארון הספרים ולמול עיניהם של בני אוציא גמרא, אנשקה וכשהיא תחת בית-שיחיי סמל לאהבתה וחשקתה של התורה, אצא לשיעור בדף היומי. את התמורה למעשי אני כבר רואה באופן בה יוצאים הילדים לבית המדרש בסיום סעודת השבת כשחיוך של עונג על שפתיהם" ובעוד עיני הלומדים ממוקדים בקובי שכבר הפך מ'נטל' ל'גיבור' הוסיף האיש ושאל: " האם חפצים אתם עתה כי אחדל מלבוא אל שיעור התורה הזה שיותר משנתן הוא לי, נתן הוא לבני? כלום יש בכוחם למנוע מזרעי ומזרע זרעי את הידיעה על חשקת התורה ושכרה?" ציבור השומעים הזיל דמעות של חרטה ובחיבוק ענק והדדי הודו לקובי על שיעור המוסר המאלף שהנחיל להם כעת במשאו. על כך כי הוכיח מעל לכל כי יותר ממה שעושה האדם בהקרבתו לשיעורים. עושה 'שיעור דף היומי' לאדם עצמו ולבני משפחתו.
 

ב.

המוני בית ישראל. יהודים מכל קצוות תבל. זוכים לסיים בימים אלו את הש"ס הבבלי. כנסים מובחרים לכל דכפין פותחים שעריהם למעוניין להשתתף במעמד נורא ונשגב זה. מי לנו גדול ממרן מאור ישראל שליט"א שמטריח עצמו ונוטל מארסנל זמנו המצומצם דקות ששוות זהב לכבדנו במעמדו ובדברות קודשו. אך זאת יש לדעת- לא 'מסיבת סיום' יש כאן. לא 'חגיגת סיום מסכת' בלחוד היא המצוינת בימים אלו. בשעות קדושות אלו עת 'התאסף המקנה' עמך בית ישראל הקנוי קניין רוחני לבוראו ומשעבד עצמו בחייו ובהנהגותיו. בימים אלו מתאחד כל העולם היהודי לחגוג את עצם קביעותם של השיעורים. את מהות השעבוד לבורא עולם בכך שאין לנו יום ללא לימוד תורה. תלמידי חכמים ושאינם, עמך ישראל ושכמותם. כולם שייכים ליום הזה ולמעמד הנשגב. לא מסיימי ש"ס יש כאן אלא 'עבדי השם' יש כאן. בני אדם החוגגים יחד את ניצחון הרוח על החומר לא בצעקה ולא בזעקה אלא בשעבוד, בקביעות ובמסירות נפש של ממש. בהצבת 'רף' של עבדות שקודמת לכל התוכניות האישיות ולעצמיות החומר.

כי יותר ממה שעושה האדם ב'הקרבתו' לשיעורים. עושה ה'דף היומי' לאדם.
[email protected]