פסחים דף צח

דף צח עמוד א
* במשנה (בסוף העמוד הקודם) נאמר ש"המפריש נקבה לפסחו או זכר בן שתי שנים ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה לשלמים", והגמרא מדייקת מכך שלושה דברים: בעלי חיים נדחין, דחוי מעיקרא הוי דחוי, יש דחוי בדמים.
* בברייתא נאמר: "המפריש את פסחו ומת - אם בנו ממונה עמו יביאנו לשום פסח, אין בנו ממונה עמו יביאנו לשום שלמים בט"ז בניסן", והגמרא מביאה חמש דעות לביאור המקרה שבברייתא.

דף צח עמוד ב
* דעת רבי שמעון במשנה (בסוף העמוד הקודם), שאמר שאם נתערב הפסח בבכורות יכולים הכהנים שנמנו על פסח זה לאוכלו, היא בהתאם לדעתו שאין איסור להביא קדשים לידי פסול. (ואילו לדעת חכמים מחכים עד שיפול בכולם מום, ויחלל את הפסח על בהמה אחרת).
* המשנה מפרטת מקרים שונים בהם לחבורה אבד קרבן הפסח ושלחו אחד מהם לחפש את הקרבן.
* המשנה מפרטת מה עושים במקרה שבהם התערב קרבן פסח של חבורות שונות או של אנשים שונים.