דף סד עמוד א
* מבוי שדר בו נכרי שלא רוצה להשכיר את רשותו לישראלים הדרים שם (כדי שיהיה מותר להם להוציא למבוי) - רבא חולק על אביי (הסובר שיכולים הישראלים לבטל את רשותם במבוי לגבי אחד מהן, ואז אין הנכרי אוסר עליו) וסובר שהתקנה היא שישאל אחד הישראלים מהנכרי מקום בחצרו להניח שם חפץ כל שהוא ואז הוא יכול לתת עירוב עם בני המבוי.
* לדעת שמואל: שתה רביעית יין - אל יורה הלכה למעשה, ורב נחמן חולק.
* כל האומר שמועה זו נאה וזו אינה נאה - מאבד כבודה של תורה וסופה להשתכח ממנו.
* שתוי אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תפלה, שיכור אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה.
* לא יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרו.
דף סד עמוד ב
* קיום מצוה בדבר מסייע לקיומו בידו. (ולכן מי שהגיעו אליו נכסים בלא יגיעה, יעשה בחלק מהנכסים דבר מצוה, כדי שלא יפסיד אותם מפני עין הרע שיטילו בו אנשים).
* דרך מיל או שינה כל שהוא - מפיגין את היין ששתה קודם לכן.
* אסור לחלוף על פני אוכלים המוטלים בדרך מבלי להרימם.
* חמצו של נכרי אחר הפסח מותר בהנאה.
* ישנה מחלקת תנאים אם "פותחין בחרטה" (היינו: אם צריך החכם למצוא לנדר 'פתח' כדי להתירו או שיכול לעוקרו בלי שום טעם).
* בדורות האחרונים, שבנות ישראל פרוצות בכשפים, חולפים על פני אוכלים שלמים ואין מרימים אותם, כי יש לחשוש לכשפים.