נידה דף עא

דף עא עמוד א
* הטעם לדעת בית שמאי, שאמרו שכל הנשים אף הטהורות דינן סמוך ליציאת נשמתן כנדות, הוא מפני כבודן של נדות חיות.
* הגמרא מבררת את טעם מחלוקת תנא קמא ורבי יהודה, שנחלקו לגבי אשה שמתה ויצאה ממנה רביעית דם אם מטמאה משום כתם.
* היושבת על המשבר ומתה ויצאה ממנה רביעית דם, אין בו טומאת מת (כי נעקר מחיים), אך לדעת רבי יהודה מטמא באוהל מדרבנן כדין 'דם תבוסה'.

דף עא עמוד ב
* הדין הראשון במשנה ("בראשונה היו אומרים") סובר שחולין שנעשו על טהרת הקודש דינו כקודש, והדין השני במשנה ("חזרו לומר") סובר שאין דינו כקודש.
* בית שמא ובית הלל נחלקו אם יושבת על דם טוהר צריכה טבילה בסוף ימי הטוהר כדי לאכול בתרומה.
* המשנה סוברת שחולין הטבולין לחלה אין דינם כחלה עצמה (שהשני מטמאה כתרומה).
* המשנה סוברת שמצוה לתרום מן המוקף.