נידה דף מא

דף מא עמוד א
* הגמרא מסיימת ומבררת את ההוכחה מברייתא לדברי רבי יוחנן שבדף הקודם (שאמר שרבי שמעון מודה שעובר בהמה שיצא דרך דופן אמו אינו כשר לקרבן ואם הקדישו אין בו קדושת הגוף אלא קדושת ממון בלבד, ודברי רבי שמעון אמורים רק לגבי לידת אדם בלבד).
* המקשה שלושה ימים בימי זיבה ואח"כ ילדה ולד דרך דופן - לדעת חכמים: אין לה דין יולדת, והרי זו זבה, לדעת רבי שמעון: יש לה דין יולדת, והדם נחשב לדם קושי, ואין לה דין זבה.

דף מא עמוד ב
* רב יוסף מבאר שחכמים ורבי שמעון נחלקו בברייתא האם "מקור מקומו טמא" וכל דם הבא דרך שם נחשב לדם טמא מפני שנגע במקור.
* אשה הרואה דם דרך דופן - לדעת ריש לקיש: טמאה שבעה ככל נדה לדעת חכמים, לדעת רבי יוחנן (וכך סובר רב יוסף): אינה נעשית נידה מחמת ראיית דם זה.
* אשה שנעקר חתיכת בשר מהמקור שלה ונפל לארץ, ואשה שנטף מהמקור שלה שתי טיפות דם לבן וצלול כמרגליות - טמאה טומאת ערב.
* הגמרא מבררת מהו החלק של הרחם הנקרא "בית החיצון" (שאם זב הדם לשם הרי זו נידה).
* לדעת רבא: כל שלושה ימים לאחר התשמיש - האשה אסורה לאכול בתרומה (ואין טבילה מטהרתה).