כריתות דף כד

דף כד עמוד א
* רבי מאיר מודה לחכמים במפריש שני אשמות תלויין לאחריות ונתכפר באחת מהן שהשני ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה.
* לדעת רב יהודה (אך רבא הקשה על דבריו): מודים חכמים לרבי מאיר באשם תלוי שהוזמו עדיו שיצא וירעה בעדר.
* לדעת ר' יוחנן: שור הנסקל שהוזמו עדיו - כל המחזיק בו זכה בו.
* לדעת ריש לקיש: הנותן מתנה לחבירו ואמר הלה "אי אפשי בה" - כל המחזיק בה זכה בה (כדין הפקר).

דף כד עמוד ב
* הגמרא מקשה שלוש קושיות (מסוף העמוד הקודם) על דברי ריש לקיש, ומתרצת.
* הגמרא מקשה שיש סתירה פנימית בדברי המשנה (שבתחילת הפרק) בנוגע לדין חולין שנשחטו בעזרה אם דינם בשריפה או בקבורה.
* ר' יוסי (המובא במשנה בתחילת הפרק) סובר כרבי שמעון ש"כל העומד ליזרק כזרוק דמי".
* עגלה ערופה אימתי נאסרת? - רב המנונא אמר: מחיים (מרגע ירידתה לנחל איתן), רבא אמר: לאחר עריפה.