ערכין דף כז

דף כז עמוד א
* המשנה (בעמוד הקודם) השמיעה לנו שכהנים ולויים גואלים לעולם (שדה אחוזה שהוקדשה) ואפילו לאחר היובל ואין השדה יוצאת ביובל (שלא כמו דין ישראל).
* פרק שמיני, המתחיל בעמוד זה, ממשיך לעסוק בדיני שדה אחוזה שהוקדשה וכן עוסק בדיני חרמים.
* הטעמים לכך שאומרים תחילה למקדיש שדה אחוזה בזמן שאין היובל נוהג לומר בכמה רוצה לפדות את השדה: כי השדה חביבה עליו והוא יפדה בסכום גבוה יותר, כי מצות גאולה באדון, כי הוא נותן חומש.
* ת"ק ורבי יוסי נחלקו אם ניתן לפדות את השדה בדבר שאין בחומשו שוה פרוטה.

דף כז עמוד ב
* המשנה עוסקת כשחזרו בהם בזה אחר זה, והברייתא עוסקת במקרה שחזרו בהם בבת אחת.
* תוספת החומש של הבעלים עדיפה על הקרן שהאחר רוצה לתת - במקרה שעל ידי תוספת החומש יש רווח להקדש.
* אם נישום שדה ההקדש בפני שלושה בני אדם כדברי האחר - הבעלים מוסיפים חומש אף כנגד התוספת של האחר.