ערכין דף כד

דף כד עמוד א
* הגמרא מביאה את המקור לדין המשנה, שמניחים לחייבי ערכין (כשממשכנים אותם) מזון וכסות (ושאר הדברים המפורטים במשנה), אך לא לאשתו ובניו.
* אין להקדש אלא מקומו ושעתו, וזהו השווי שנותנים כשפודים את ההקדש.
* פרק שביעי, המתחיל בעמוד זה, עוסק במקדיש שדה אחוזתו.
* לדעת רב ושמואל: אין מקדישין ליגאל בגירוע פחות משתי שנים, ולכן יהא אדם חס על נכסיו ואל יקדיש פחות משתי שנים.
* המקדיש שדהו בשנת היובל עצמה - לדעת רב: קדושה ונותן חמשים סלעים עבור פדיונה, ולדעת שמואל: אינה קדושה כל עיקר.

דף כד עמוד ב
* הגמרא מבררת את טעמיהם של רב ושמואל, ומקשה על רב מברייתא ומהמשנה ומתרצת.
* לדעת רבי יהודה (ורב סובר כמותו): שנת היובל עולה לכאן ולכאן (מונים אותה שנה ראשונה לתחילת היובל הבא), וחכמים (ושמאול סבור כמותם) חולקים וסוברים ששנת היובל אינה בחשבון שנות היובל הבא.