דף יח עמוד א
* במשנה (בתחילת הפרק) נאמר ש"עושין פסין לביראות", והגמרא מבררת אם יש תנאים שחולקים על דין זה.
* "ויבן ה' אלהים את הצלע" וגו' - רב ושמואל נחלקו האם הכוונה של "צלע" זה לפרצוף או לזנב. (והגמרא מקשה ארבע קושיות על הסובר שהכוונה לזנב, וקושיה אחת על הסובר שהכוונה לפרצוף, ומתרצת).
* אוי לי מיצרי אוי לי מיוצרי.
* בתחלה עלתה במחשבה לבראות שנים, ולבסוף לא נברא אלא אחד.
* "ויבן ה' אלהים את הצלע" - מלמד שקלע הקב"ה את שערותיה של חוה והביאה לאדם הראשון.
דף יח עמוד ב
* "ויביאה אל האדם" - מלמד שעשה הקב"ה שושבינות לאדם הראשון, מכאן לגדול שיעשה שושבינות לקטן ואל ירע לו.
* לא יהלך אדם אחורי אשה בדרך ואפילו היא אשתו, נזדמנה על הגשר יסלקנה לצדדין.
* כל העובר אחורי אשה בנהר - אין לו חלק לעולם הבא.
* המרצה מעות לאשה מידו לידה או מידה לידו בשביל שיסתכל בה - לא ינקה מדינה של גיהנם.
* לדעת רב נחמן: מנוח עם הארץ היה, ורב נחמן בר יצחק דחה דבריו.
* מוטב ללכת אחרי ארי ולא אחרי אשה, אחרי אשה ולא אחרי עבודת כוכבים, אחורי עבודת כוכבים ולא אחורי בית הכנסת בשעה שמתפללין.
* אדם הראשון חסיד גדול היה - כיון שראה שנקנסה מיתה על ידו ישב בתענית מאה ושלשים שנה, ופירש מן האשה מאה ושלשים שנה.
* מקצת שבחו של אדם אומרים בפניו וכולו שלא בפניו.
* אמרה יונה לפני הקב"ה: רבש"ע, יהיו מזונותי מרורין כזית ומסורין בידך, ואל יהיו מתוקין כדבש ותלוין ביד בשר ודם.
* כל בית שנשמעין בו דברי תורה בלילה שוב אינו נחרב.