עבודה זרה דף ד

דף ד עמוד א
* בני אדם - אלמלא מוראה של מלכות, כל הגדול מחבירו בולע את חבירו.
* בשעת הדין - הקב"ה מרחם על הבריות ואינו מתנהג בכוח, בשעת מלחמה - הקב"ה נלחם בכל הכוח עם האויבים.
* "אם בפידו להן שוע" - (1) כשהקב"ה דן את ישראל הוא נפרע מהם מעט מעט, כדי לפדותם מעוונותיהם ולזכותם לעולם הבא. (2) אפילו אין ישראל עושין מצוה לפני כי אם מעט אני מצרפן לחשבון גדול.
* הקב"ה לא ממית צדיק גמור עם רשע, אלא רק צדיק שאינו גמור עם רשע (וצדיקים שהיה בידם למחות על העוונות שנעשו ולא מיחו נחשבים כצדיקים שאינם גמורים).

דף ד עמוד ב
* "ויודע דעת עליון" - בלעם היה יודע לכוין אותה שעה שהקב"ה כועס בה.
* זעמו של הקב"ה הוא רגע.
* בשעה שהמלכים מניחין כתריהן בראשיהן ומשתחוין לחמה מיד כועס הקב"ה.
* כל מצות שישראל עושין בעולם הזה באות ומעידות אותם לעולם הבא.
* כל מצות שישראל עושין בעולם הזה באות וטורפות אותם לעובדי כוכבים לעולם הבא על פניהם.
* לא דוד ראוי לאותו מעשה (של בת שבע), ולא ישראל ראוין לאותו מעשה (של חטא העגל), אלא למה עשו? כדי ללמד את היחיד ואת הציבור שתשובה מועילה.