שבועות דף מח

דף מח עמוד א
* לדעת רב ושמואל: יתומי המלוה גובים מיתומי הלוה בשבועה - רק אם מת המלוה לפני הלוה; אך אם הלוה מת לפני המלוה -כבר התחייב המלוה שבועה לבני הלוה ואין אדם מוריש שבועה לבניו.
* רבי אלעזר חולק על שמואל (ולדעתו יורשי המלוה ישבעו שבועת יורשין, כגון שבועה שלא פקדנו אבא, ונוטלין).
* הגמרא מקשה על שמואל מ-3 משניות וברייתא, ומתרצת.

דף מח עמוד ב
* רב נחמן אמר שאין להוסיף על דברי רב ושמואל, ולכן שבועות אחרות אדם כן מוריש לבניו.
* רב חמא אמר, שכיון שלא נפסקה הלכה כרב ושמואל או כרבי אלעזר, מי שעושה כאחת מהדעות מה שעשה עשוי.
* במשנה (מה ע"א) מובאת רשימה של "אלו שנשבעין שלא בטענה", ומבארת הגמרא שהכוונה היא שהתובע לא טען טענת ודאי אלא רק טענת שמא, והטעם שהם נשבעים הוא בגלל שהם מורים לעצמם היתר ליטול מממונו של בעל הבית כיון שהם טורחים בנכסיו.
* למסקנת הגמרא - "מגלגלין שבועה" אף בשבועה דרבנן.