דף לו עמוד א
* בבית הדין של רבי, התחילו את כל המניינים (גם דיני ממונות) מן הצד (משום ענוותנותו של רבי).
* מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד, מימות רבי עד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד.
* האמוראים נחלקו מה המקור לכך שדיני נפשות מתחילים מן הצד.
* יכול הרב בעודו עוסק בדיני נפשות ללמד לתלמידו צדדי זכות וחובה, ולאחר מכן שניהם נמנים כשתי דעות לפסק הדין, וזה רק במקרה שהתלמיד לא זקוק לטעמים ולסברות מרבו.
דף לו עמוד ב
* עשרה דברים יש בין דיני ממונות לדיני נפשות, וכולם אין נוהגים בשור הנסקל (אלא דינו בדברים אלו כמו דיני ממונות) חוץ מהדין שצריך בית דין של עשרים ושלושה (שבזה שור הנסקל שווה למיתת אדם).
* אין מושיבים בסנהדרין זקן וסריס ומי שאין לו בנים, רבי יהודה מוסיף אף אכזרי. (אך במסית כן מושיבים אנשים אלו בדין).
* ממזר וגר כשרים לדון דיני ממונות.
* בית דין צריכים להיות נקיים מכל פגם בייחוס.