דף כז עמוד א
* עד זומם - לדעת אביי: למפרע הוא נפסל, לדעת רבא: מכאן ולהבא הוא נפסל.
* במחלוקות אביי ורבא הלכה כאביי ביע"ל קג"ם (האות ע' מסמנת את המחלוקת אצלנו בנוגע לעד זומם).
* מומר אוכל נבילות: לתיאבון - דברי הכל פסול לעדות, להכעיס - לדעת אביי פסול ולדעת רבא כשר.
* הגמרא מקשה מברייתא על רבא ומתרצת, ומקשה על אביי מברייתא ונשארת בתיובתא, ולבסוף מכריעה להלכה כאביי (בהתבסס על המשנה שסתמה כדעה זו).
דף כז עמוד ב
* המשנה מבארת מי הם הקרובים שפסולים לדון ולהעיד.
* "לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים" - בעדות בנים, "וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת" - בעדות אבות.
* בנים נענשים בגלל עוון אבותם אם הם אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם או אם היה בידם למחות ולא מיחו.