דף כד עמוד א
* הרואה את ריש לקיש בבית המדרש נדמה הוא לו כאילו עוקר הרים וטוחנן זה בזה.
* כל הרואה רבי מאיר בבית המדרש נדמה הוא לו כאילו עוקר הרי הרים וטוחנן זה בזה.
* תלמידי חכמים שבארץ ישראל - מנעימים זה לזה בהלכה, תלמידי חכמים שבבבל - מחבלים זה לזה בהלכה.
* עשרה קבין גסות ירדו לעולם - תשעה נטלה עילם, ואחת כל העולם כולו.
* סימן לגסות הרוח - עניות תורה.
* בבל - בלולה במקרא בלולה במשנה בלולה בתלמוד (תוס': בתלמוד שלנו אנו פוטרין עצמנו ממה שאמרו חכמים לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בש"ס).
* "בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם" - אמר רבי ירמיה: זה תלמודה של בבל.
* מחלוקת רבי מאיר וחכמים שבמשנה - לדעת שמואל: המחלוקת היא ב"מחול לך", לדעת רבי יוחנן: המחלוקת היא ב"אתן לך" (והגמרא מסתפקת אם לדעתו המחלוקת היא גם ב"מחול לך"), ולדעת רבא: המחלוקת היא ב"אתן לך".
דף כד עמוד ב
* מחלוקת רבי מאיר וחכמים שבמשנה - לדעת ריש לקיש: המחלוקת היא רק לפני גמר דין, ולדעת רבי יוחנן: המחלוקת היא רק לאחר גמר דין.
* הטעם שמשחק בקוביא פסול לדון ולהעיד - לדעת רמי בר חמא: בגלל שזה 'אסמכתא', לדעת רב ששת: לפי שאין עסוקים ביישובו של עולם.