בבא בתרא דף קלח

דף קלח עמוד א
* אדם שזיכה מתנה לחברו על ידי אדם אחר בפניו, וחברו שתק כשנמסר השטר לאחר, ולבסוף כשבאו למסור לו את השטר צווח שאינו רוצה את המתנה - נחלקו חכמים ורשב"ג אם קנה או לא.
* שכיב מרע שאמר תנו 200 זוז לפלוני ו-300 לפלוני ו-400 לפלוני - אין אומרים כל הקודם בשטר זכה (אא"כ אמר "ואחריו לפלוני"), לפיכך יצא עליו שטר חוב גובה מכולם.

דף קלח עמוד ב
* בברייתא מובא ששכיב מרע שאמר "תנו 200 זוז לפלוני בעל חובי כראוי לו", הרי הדין הוא שנוטל 200 זוז בנוסף לחוב, וזה מכיוון שהתנא סובר שיש לדייק מהלשון היתירה ("כראוי לו") שאמר השכיב מרע שכוונתו לדבר נוסף בנוסף לחוב.
* שכיב מרע שאמר "מנה יש לי אצל פלוני" - רבי מאיר וחכמים נחלקו אם העדים כותבים אע"פ שאין מכירים (ולפיכך כשהוא גובה צריך להביא ראיה), או שאין כותבים אא"כ מכירים (ולפיכך כשהוא גובה אין צריך להביא ראיה).