בבא מציעא דף צה

דף צה עמוד א
* הגמרא מבררת את המקור לכך ששואל חייב בגניבה ואבידה.
* הגמרא מבררת את המקור לכך ששואל פטור בגניבה ואבידה אם היו בעליו עמו.
* אם פשע אחד מן השומרים והיו בעלי החפץ עמו במלאכתו - נחלקו רב אחא ורבינא אם חייב או פטור.

דף צה עמוד ב
* הגמרא מביאה שתי ראיות (אחת מהן בסוף עמוד א) לכך ששומר חייב בפשיעה אף אם היו בעליו עמו, ודוחה את הראיות.
* לדעת רב המנונא: (1) פטור "בעליו עמו" זה רק באופן שהבעלים נמצאים עמו באותה מלאכה. (2) פטור "בעליו עמו" זה רק באופן שהבעלים נמצאים עמו משעת שאילה ועד שעת האונס - והגמרא מקשה ודוחה את שני הדינים הללו.
* היה עמו (הבעלים) בשעת שאילה - אין צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה (וחל הפטור של "בעליו עמו"), היה עמו בשעת שבורה ומתה - צריך להיות עמו בשעת שאילה (כדי שיחול הפטור של "בעליו עמו"). (ואביי ורבא מבארים כך את הפסוקים לשיטת רבי יאשיה ורבי יונתן).