דף פט עמוד א
* היתר אכילת הפועל בזמן עבודתו זה רק בגידולי קרקע (ולכן לדוגמא: החולב בהמה לא רשאי לשתות מהחלב).
* פועל המוציא בצלים קטנים שאינם עשויים לגדול יותר מבין הבצלים שעשויים לגדול, כדי להניח להם לגדול, ונותן את הקטנים לכליו של בעל הבית - אסור לו לאכול מהם.
* בפירות (=שנוהג בהם רק חיוב מעשר) - רשאי הפועל לאכול עד שתיגמר מלאכתו למעשר. (ולכן הבודל בתמרים לא רשאי לאכול מהם בשעת מלאכתו כי כבר נגמרה מלאכתם למעשר ואין בהם חיוב נוסף המאוחר לחיוב מעשר).
* בתבואה (=שיש בה גם חיוב מעשר וגם חיוב חלה) - רשאי הפועל לאכול עד שתיגמר מלאכתה לחיוב המאוחר שבה (=חיוב חלה).
דף פט עמוד ב
* פועל הקוצר תבואה ורשאי לאכול ממנה - הגמרא מסתפקת (ודוחה ארבעה ניסיונות להשיב על כך) האם מותר לאשתו ובניו (שלא נשכרו אצל בעל הבית) לשרוף לו מעט את גרעיני התבואה באש (כדי שיתמתק טעמם) ולאוכלם כך.
* אסור לפועל לטבול את הפירות במלח ולאכול.
* לדעת רבא: בין מקח (או קציצה) ובין ספיתה במלח אינם קובעים למעשר אלא בשתים שתים.