דף עה עמוד א
* אסור להלוות "סאה בסאה" (=ללוות סאה פירות על מנת להחזיר לאחר זמן סאה פירות), שמא יתייקרו הפירות ונמצא מחזיר לו יותר ממה שהלווהו, אך אם יש ללוה סאה אלא שאינה זמינה לו (עד שיבוא בנו או עד שימצא מפתח) - מותר, והלל אוסר.
* נחלקו האמוראים אם כאשר יש ללווה סאה - האם מותר לו ללוות רק סאה או אפילו יותר מסאה.
* לדעת חכמים (שלא כדעת הלל) לא החמירו לדקדק באיסור הלוואת סאה בסאה ולאסור אפילו בדבר מועט, ולכן מותר לאשה להלוות לחבירתה ככר לחם בתמורה לכך שתחזיר לה אח"כ ככר לחם.
* תלמידי חכמים מותרים ללוות זה מזה בריבית (כי הם נותנים זאת במתנה).
* הגמרא פסקה שלא כדעת רב הסובר שמותר לו לאדם להלוות לבניו בריבית כדי להטעימן טעם ריבית.
דף עה עמוד ב
* ריבית דברים - אסורה ("כל דבר אשר ישך" - אפילו דיבור אסור).
* המלווה בריבית עובר על חמישה לאוין, הלווה עובר על שלושה לאוין, הערב והעדים עוברים על לאו אחד.
* מלוי ריבית יותר ממה שמרוויחים מפסידים (מפני עונש החטא, שנכסיהם מתמוטטים).
* הנושה בחברו מנה ויודע שאין לו - אסור לעבור לפניו ובכך להזכיר לו את ההלוואה.
* כל מי שיש לו מעות ומלווה אותן שלא בעדים עובר משום "ולפני עור לא תתן מכשול" (כי הלווה עלול לכפור בהלוואה) / גורם קללה לעצמו.
* שלושה צועקים ואינם נענים: מי שיש לו מעות ומלווה אותן שלא בעדים והקונה אדון לעצמו ומי שאשתו מושלת עליו.
* פרק שישי (פרק "השוכר את האומנין") המתחיל בסוף העמוד, עוסק בבעלי מלאכה שבאו לחזור בהם מהמלאכה שקיבלו על עצמם, וכן בדיני ארבעה שומרים.