דף לח עמוד א
* לדעת חכמים: מי שהפקידו אצלו פירות אפילו הם אבודים לא יגע בהם, והטעם לכך - לדעת רב כהנא: אדם רוצה בקב שלו מתשעה קבים של חבירו, לדעת רב נחמן בר יצחק: מחשש שהמפקיד עשאם תרומה ומעשר על מקום אחר.
* רבי יוחנן סובר שת"ק מודה לרשב"ג שאם הפירות אבודים יותר מכדי חסרונם שימכרם בבית דין (מפני שהוא כמשיב אבדה לבעלים).
* גבאי צדקה בזמן שאין להם עניים לחלק פורטים לאחרים ואין פורטים לעצמם (כדי שלא יחשדו שלקחו לעצמם).
דף לח עמוד ב
* נחלקו האמוראים אם הלכה כדעת חכמים או כדעת רשב"ג (שחלק על חכמים ואמר שמוכרם בפני בית דין מפני שהוא כמשיב אבדה לבעלים).
* שבוי שנשבה ולא שמעו בו שמת - לדעת רב: אין מורידים קרוב לנכסיו כדי לעובדם ולשומרם, ולדעת שמואל: כן מורידים. [וגם התנאים נחלקו בכך]. (ואם שמעו בו שמת לדעת כולם כן מורידים).
* שבוי שנשבה ולא שמעו בו שמת - לדעת כולם אין מתירים ליורשים למכור את נכסי אביהם.