דף לה עמוד א
* הגמרא ממשיכה לדון בדעת רב הונא (שאמר לגבי דין המשנה, ששומר שנגנב ממנו החפץ רשאי לשלם במקום להישבע על כך שהחפץ נגנב, שמכל מקום חייב הוא להישבע שהחפץ אינו ברשותו).
* "תמת ישרים תנחם" - אם ראית אדם שנתעשר מן השמים, תדע שאדם נאמן הוא, שאלמלא זאת לא זכה לכך. (ע"פ רש"י).
* לדעת רב נח מן: שומר שאינו יודע היכן הניח את הפקדון, נחשב הדבר כפשיעה.
* הגמרא מכריעה להלכה ש"שומא" חוזרת לעולם (=קרקע שהעריכו את שוויה ונטלוה מאדם החייב ממון לחברו על מנת לפרוע בה את חובו, חוזרת היא אליו, גם לאחר זמן רב, אם השיג ממון ובא לפדותה), שנאמר: "ועשית הישר והטוב". (והגמרא דנה לאחר מכן במקרים שונים של שומא).
דף לה עמוד ב
* קרקע שגבו לו בית דין עבור חוב שחייבים לו - יש שלוש דעות של אמוראים מאימתי היא קנויה לו לאכול את פירותיה.
* השוכר פרה מחברו והשאילה לאחר ומתה כדרכה - ישבע השוכר למשכיר, כדי להפיס את דעתו, שמתה כדרכה, וייפטר (כי שוכר פטור באונס), והשואל ישלם לשוכר (כי שואל חייב באונס), ורבי יוסי חולק וסובר שהשואל ישלם לבעלים.
* רבי זירא מתאר מקרה מורכב בו הבעלים משלמים כמה פרות לשוכר.