בבא מציעא דף טז

דף טז עמוד א
* בעמוד הקודם למדנו שגזלן שמכר שדה שגזל ואח"כ קנה את הקרקע מן הנגזל, השדה תישאר בידי הקונה (כי קנה זאת מהנגזל בכדי שתישאר השדה בידי הקונה) - ובסוגייתנו הגמרא מביאה 3 דעות עד מתי אנו תולים ואומרים שהטרחה שטרח הגזלן בקניית השדה מוכיחה שכוונתו היא לקנות את השדה ללוקח בכדי שיעמוד באמונתו.
* האומר לחבירו "מה שאירש מאבא מכור לך" לא אמר כלום, אך אם אמר "מה שאירש מאבא היום" דבריו קיימים, וזה בגלל כבוד אביו (שגוסס וצריך מעות לקבורה ולתכריכים).

דף טז עמוד ב
* האומר לחבירו "שדה שאני עתיד לקנות הריני מתחייב לך שכאשר אקנה אותה בפועל תהיה קנויה לך מעכשיו ולא אוכל לחזור בי" - קנה (ולמסקנת הגמרא דין זה הוא אף כאשר אמר "שדה זו").
* לדעת שמואל: המוצא שטר הקנאה (בו מקנה הלוה למלוה את שיעבוד נכסיו, ואף אם לא ילוה בסופו של דבר) - יחזירו למלוה (ואין חוששים שכבר נפרע), אך למסקנת הסוגיה לא יחזירו למלוה.