דף יב עמוד א
* אין חבין לאדם אלא בפניו; זכין לאדם שלא בפניו.
* אדם שנותן במתנה צבי או גוזלות לחברו והם נמצאים בחצר חברו - זכה חברו בהם אף אם לא יכול לרוץ ולתופסם קודם שיברחו מחצירו (בניגוד למציאה שזוכה בהם רק אם יכול לרוץ ולתופסם קודם שיברחו מחצירו).
* במשנה מובא שמציאת בן קטן היא לאביו, והטעם לכך לדעת שמואל הוא כיון שקטן אינו זוכה במציאה מהתורה וחכמים תיקנו שיזכה בה לאביו בגלל שבשעה שמוצאה מריצה אצל אביו ואינו משהה אותה לעצמו.
* הגמרא דנה בביאור דעת רבי יוסי הסובר, שקטן, ששכרו את אביו להיות פועל, רשאי ללקט לקט לעצמו.
דף יב עמוד ב
* רבי חייא בר אבא בשם רבי יוחנן חולק על שמואל וסובר שקטן שאינו סמוך על שולחן אביו ומצא מציאה המציאה היא שלו (ובמשנה מדובר כשהוא סמוך על שולחן אביו והמציאה היא לאביו אף אם הוא גדול, משום איבה).
* במשנה (בעמוד הקודם) נאמר ש"מציאת עבדו ושפחתו העברים הרי הוא של עצמן", והגמרא מקשה על כך מברייתא ומביאה שלושה תירוצים.
* אשה שנאמר עליה שהיא "מגורשת ואינה מגורשת" (ובעלה חייב לזון אותה) - מציאתה לעצמה ולא לבעלה.
* מצא שטר חוב שיש בו אחריות נכסים והלווה מודה שעדיין לא פרעו - לא יחזיר למלווה, מחשש שהשטר מוקדם (ויבוא לפרוע לקוחות שלא כדין).